נכון שהכותרת מושכת?
כמו המטודות בבני עקיבא. אותו מדריך עשה עלינו את אותה הפרובוקציה, במשך שלוש שנים.
"צריך לזרוק את הטלויזיה מהבית!", "טוב שרצחו את רבין" וכו'. בהתחלה זה אשכרה עובד. "מה פתאום? צריך להרוג אותך! בהתחלה רבין ועכשיו גם הטלויזיה?!". אח"כ החניכים מבינים את הקטע וחוזרים לאדישות. הכי כיף זה להיות אדיש. אין תקוות-אין אכזבות. גם אין ממש חיים, אבל למה להיות קטנוניים.
any way, אם אתם קוראים את זה, כנראה שיש עתיד לפרובוקציות.
בעיקרון המטרה שלי היא להתיישר, בעזרת ה', על כתיבת קטע-שתיים בשבוע. הגענו למשהו מעניין על פרשת השבוע, אז תצטרכו לסבול אותי בפעם השלישית השבוע. איזה משקיען אני! או כמו שאמרו חז"ל "אם אין אני לי-מי יחמיא לי".
ולעניינינו (כמה יוד'ים, ב"ה), אנחנו (השליחים, ב"ע {=בעל הבלוג}) משתדלים לארגן לימוד משותף של פרשת השבוע לכל מי שרוצה, ומתחת לגיל 35 (אף אחד לא צעיר לנצח). ביינתים זה קצת צולע, כאילו, תלוי איך אתה מגדיר הצלחה. 4 שליחים, מישהו שמגיע אחרי 45 דקות ועוד אחת שמגיעה אחרי שעה ורק כותבת אימיילים, זה טוב? צריך להסתכל על הצד החיובי, נכון? אז לפחות על מידות האמת והכנות למדנו משהו. שאלתי את ההיא שקראה אימיילים "את רוצה להצטרף? התחלנו נושא חדש ומעניין-עקדת יצחק", היא סובבה את הראש אליי, אמרה "לא", וחזרה למחשב.
בכל מקרה, בתור ערב גיבוש לשליחים, זה היה מוצלח, גם לדעת המחמירים.
אחת השליחות העלתה נקודה מעניינת. לטובת מי שיקרא את הקטע בתור טקסט היסטורי-סוציולוגי בשנת 2020, אנחנו מדברים על פרשת "וירא". אנחנו מדברים עכשיו על סיפור הצלת לוט, שבד"כ לא מדובר, ככה זה כשאיתך בפרשה מסופר על עקידת יצחק.
בתחילת הפרשה באים שלושת השליחים אל אברהם לבשר מספר בשורות (אני לא מפרט את הסיפור התנ"כי, כי זה גם הנושא שלנו להצגה היום {שישי} בגן, אז אם אחד הילדים במקרה קורא את הבלוג, חבל להרוס לא את ההפתעה). החשובה לעניינו היא השמדת סדום ועמורה. ה' "מחזיק" מאברהם, ולכן הוא משתף אותו בקבלת ההחלטות הקשורה לאזור שלו (זו לא הנקודה עליה רציתי לכתוב, אבל אולי ההבדל בין אברהם לנח ניכר כאן. אברהם מבין שכשה' משתף אותו בקבלת ההחלטות, הוא מצפה ממנו להילחם על חייהם של אנשי סדום. "יתמו חטאים ולא חוטאים". גם אם אין סיכוי). אברהם מנהל מו"מ, הוא מתחנן לה' לחון (חנינה) את העיר בעבור הצדיקים שבה, ה' מסכים אבל לא מוצא כאלה.
בשורה התחתונה אברהם נכשל, השיחה מסתיימת כשלאברהם אין יותר טענות, והמלאכים נשלחים להשמיד את העיר.
לפני ההשמדה הם מנסים למלט משם את לוט. למה? מהסיפור עצמו לא ברור לגמרי. בהמשך הפרשה הסיבה נכתבת בבירור. "ויהי בשחת אלוקים את ערי הכיכר, ויזכור אלוקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה". בקיצור, ללוט אין זכות הצלה משל עצמו, אלא רק בגלל שהוא מקורב לצלחת, הוא ניצל. גם בלי לקרוא את מדרשי חז"ל, בולט מהמקרא שלוט לא היה צדיק גדול. אולי היו יותר גרועים, אבל זהו. על רקע ההקדמה הזו בולט עניין אחר, וזוהי ההארה של השליחה ממקודם. אברהם צדיק, לוט לא. אברהם נכשל בהצלת סדום והערים השכנות. לוט לא! רק בזכות לוט, העיר מצער, אחת מחמשת הערים שהיו צריכות להיהרס-ניצלת! "ויאמר אליו (כנראה המלאך) הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה (הדבר הראשון הוא הצלתו שלו) לבלתי הופכי את העיר אשר דברת. מהר הימלט ההרה, כי לא אוכל (!) לעשות דבר עד בואך שמה, על כן קרה שם העיר צוער". מה הסוד של לוט? את עצמו אין לו זכות להציל, אבל כשהוא מנסה להציל עיר אחרת בשביל עצמו הוא מצליח? הוא לא עשה את זה מתוך דאגה גדולה לעיר. אם העניין הוא הדאגה לאחרים, תחינתו של אברהם גדולה הרבה יותר.
אולי, וזה באמת אולי, אפילו כשלמדנו את הנושא ביחד לא הגענו להסכמה, לוט מצליח להינצל ולהציל בזכות דרך הבקשה שלו מה'. לוט חוצפן. הוא לא צדיק גדול. את הכל עושה ה' בשביל אברהם, ופתאום לוט אומר: "הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי, להחיות את נפשי, ואנכי לא אוכל להמלט ההרה, פן תדבקני הרעה ומתי". תגיד לי, אתה מצאת חן בעייני מישהו, למה נראה לך?
לוט "מדגדג" לה' במקומות הנכונים. לוט הוא הערס שמדבר דוגרי ושובר מחיצות. מידת הדין דופקת קופה, ולוט מפוצץ לה את הבלון. אלקים בא בכל הכח להשמיד את סדום, ולוט נתן מענה למה שה' לא יכל לקבל מאברהם. תפלה כנה של בנאדם שנלחם על החיים שלו. אדם שיודע להזכיר לה' שאחרי הכל הוא אוהב אותנו. ה' ברא אותנו עם יצר הרע. ברור שהוא נתן לנו כח להלחם בו ודורש מאיתנו שאכן זה יקרה, אבל בטוח שהיתה לו תוכנית מגירה , דפ"א (דרך פעולת אויב) בה הרע מנצח, לפחות באופן זמני. למה ה' כ"כ מופתע "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". ה' רוצה תפילה, ה' רוצה הכנעה. לוט מספק לו אותן. לוט אומר "אני לא אוכל, אני אמות". זאת הכוונה בסה"כ, לא? אבל לוט מזכיר לו שסוף סוף אנחנו מדברים על אנשים שמתים, אנשים שלא יכולים. אבל ה' אוהב אותנו לא יכולים, אוהב שאנחנו מכירים בזה.
לוט אומר לה' "אתה זוכר אותנו לפני שכל זה קרה, כמה אהבת אותנו"? לוט שובר דיסטנס, והתשובה לזה היא "לא אוכל לעשות דבר עד בואך שמה". כשאנחנו לא יכולים-גם ה' לא יכול.
"יפה תפילת החולה, מתפילת אחרים עליו".
כשהיינו קטנים והיינו רבים עם אחותי "שהגיע הזמן שתעזרי קצת בבית הזה!", אמא שלי הייתה אומרת שזה לא הזמן לחנך. והיינו אומרים "אבל מתי יהיה הזמן? כשזה קורה-צריך לחנך". מה היה הסוד של אחותי? מידת הדין הייתה איתנו, "הצדק" צעק לטובתנו, אבל אמא זאת אמא.
קשה לבנות עולם ביד קשה. לפעמים ה' רוצה שנזכיר לו, שלפני שהוא "מלכנו" הוא "אבינו". ויש גבול לכמה שאבא מענה את הבן. לוט אמר אתה רואה שיש פה צער (מ-צער), אנחנו סובלים. אתה לא אוהב אותנו? ואז, כשה' "נזכר", כשה' מחליט להביט בצער, הוא "לא מסוגל" להמשיך יותר, וכל העיר ניצלת, ההשמדה נפסקת. לוט מבקש שלא להימלט ההרה אל אברהם, כי אז הוא לא "צדיק בסדום" אלא "זנב לאריות". וכשיש ענווה, כשיש הכרה בקטנות, יש לה' מקום. איפה נמצא ה'? בכל מקום שנותנים לו להיכנס.
ואם יצאתם מבולבלים, אל תתרגשו, גם אני. ענווה + הכנעה = הצלה
מצטער להרוס את הדרמה, בכל זאת אני בונה אותה כבר חצי שעה-אבל הבטחתי.
מה ההבדל בין שליח בתפוצות לשליח פיצה? הקטנוע
שב'ס!
כמו המטודות בבני עקיבא. אותו מדריך עשה עלינו את אותה הפרובוקציה, במשך שלוש שנים.
"צריך לזרוק את הטלויזיה מהבית!", "טוב שרצחו את רבין" וכו'. בהתחלה זה אשכרה עובד. "מה פתאום? צריך להרוג אותך! בהתחלה רבין ועכשיו גם הטלויזיה?!". אח"כ החניכים מבינים את הקטע וחוזרים לאדישות. הכי כיף זה להיות אדיש. אין תקוות-אין אכזבות. גם אין ממש חיים, אבל למה להיות קטנוניים.
any way, אם אתם קוראים את זה, כנראה שיש עתיד לפרובוקציות.
בעיקרון המטרה שלי היא להתיישר, בעזרת ה', על כתיבת קטע-שתיים בשבוע. הגענו למשהו מעניין על פרשת השבוע, אז תצטרכו לסבול אותי בפעם השלישית השבוע. איזה משקיען אני! או כמו שאמרו חז"ל "אם אין אני לי-מי יחמיא לי".
ולעניינינו (כמה יוד'ים, ב"ה), אנחנו (השליחים, ב"ע {=בעל הבלוג}) משתדלים לארגן לימוד משותף של פרשת השבוע לכל מי שרוצה, ומתחת לגיל 35 (אף אחד לא צעיר לנצח). ביינתים זה קצת צולע, כאילו, תלוי איך אתה מגדיר הצלחה. 4 שליחים, מישהו שמגיע אחרי 45 דקות ועוד אחת שמגיעה אחרי שעה ורק כותבת אימיילים, זה טוב? צריך להסתכל על הצד החיובי, נכון? אז לפחות על מידות האמת והכנות למדנו משהו. שאלתי את ההיא שקראה אימיילים "את רוצה להצטרף? התחלנו נושא חדש ומעניין-עקדת יצחק", היא סובבה את הראש אליי, אמרה "לא", וחזרה למחשב.
בכל מקרה, בתור ערב גיבוש לשליחים, זה היה מוצלח, גם לדעת המחמירים.
אחת השליחות העלתה נקודה מעניינת. לטובת מי שיקרא את הקטע בתור טקסט היסטורי-סוציולוגי בשנת 2020, אנחנו מדברים על פרשת "וירא". אנחנו מדברים עכשיו על סיפור הצלת לוט, שבד"כ לא מדובר, ככה זה כשאיתך בפרשה מסופר על עקידת יצחק.
בתחילת הפרשה באים שלושת השליחים אל אברהם לבשר מספר בשורות (אני לא מפרט את הסיפור התנ"כי, כי זה גם הנושא שלנו להצגה היום {שישי} בגן, אז אם אחד הילדים במקרה קורא את הבלוג, חבל להרוס לא את ההפתעה). החשובה לעניינו היא השמדת סדום ועמורה. ה' "מחזיק" מאברהם, ולכן הוא משתף אותו בקבלת ההחלטות הקשורה לאזור שלו (זו לא הנקודה עליה רציתי לכתוב, אבל אולי ההבדל בין אברהם לנח ניכר כאן. אברהם מבין שכשה' משתף אותו בקבלת ההחלטות, הוא מצפה ממנו להילחם על חייהם של אנשי סדום. "יתמו חטאים ולא חוטאים". גם אם אין סיכוי). אברהם מנהל מו"מ, הוא מתחנן לה' לחון (חנינה) את העיר בעבור הצדיקים שבה, ה' מסכים אבל לא מוצא כאלה.
בשורה התחתונה אברהם נכשל, השיחה מסתיימת כשלאברהם אין יותר טענות, והמלאכים נשלחים להשמיד את העיר.
לפני ההשמדה הם מנסים למלט משם את לוט. למה? מהסיפור עצמו לא ברור לגמרי. בהמשך הפרשה הסיבה נכתבת בבירור. "ויהי בשחת אלוקים את ערי הכיכר, ויזכור אלוקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה". בקיצור, ללוט אין זכות הצלה משל עצמו, אלא רק בגלל שהוא מקורב לצלחת, הוא ניצל. גם בלי לקרוא את מדרשי חז"ל, בולט מהמקרא שלוט לא היה צדיק גדול. אולי היו יותר גרועים, אבל זהו. על רקע ההקדמה הזו בולט עניין אחר, וזוהי ההארה של השליחה ממקודם. אברהם צדיק, לוט לא. אברהם נכשל בהצלת סדום והערים השכנות. לוט לא! רק בזכות לוט, העיר מצער, אחת מחמשת הערים שהיו צריכות להיהרס-ניצלת! "ויאמר אליו (כנראה המלאך) הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה (הדבר הראשון הוא הצלתו שלו) לבלתי הופכי את העיר אשר דברת. מהר הימלט ההרה, כי לא אוכל (!) לעשות דבר עד בואך שמה, על כן קרה שם העיר צוער". מה הסוד של לוט? את עצמו אין לו זכות להציל, אבל כשהוא מנסה להציל עיר אחרת בשביל עצמו הוא מצליח? הוא לא עשה את זה מתוך דאגה גדולה לעיר. אם העניין הוא הדאגה לאחרים, תחינתו של אברהם גדולה הרבה יותר.
אולי, וזה באמת אולי, אפילו כשלמדנו את הנושא ביחד לא הגענו להסכמה, לוט מצליח להינצל ולהציל בזכות דרך הבקשה שלו מה'. לוט חוצפן. הוא לא צדיק גדול. את הכל עושה ה' בשביל אברהם, ופתאום לוט אומר: "הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי, להחיות את נפשי, ואנכי לא אוכל להמלט ההרה, פן תדבקני הרעה ומתי". תגיד לי, אתה מצאת חן בעייני מישהו, למה נראה לך?
לוט "מדגדג" לה' במקומות הנכונים. לוט הוא הערס שמדבר דוגרי ושובר מחיצות. מידת הדין דופקת קופה, ולוט מפוצץ לה את הבלון. אלקים בא בכל הכח להשמיד את סדום, ולוט נתן מענה למה שה' לא יכל לקבל מאברהם. תפלה כנה של בנאדם שנלחם על החיים שלו. אדם שיודע להזכיר לה' שאחרי הכל הוא אוהב אותנו. ה' ברא אותנו עם יצר הרע. ברור שהוא נתן לנו כח להלחם בו ודורש מאיתנו שאכן זה יקרה, אבל בטוח שהיתה לו תוכנית מגירה , דפ"א (דרך פעולת אויב) בה הרע מנצח, לפחות באופן זמני. למה ה' כ"כ מופתע "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". ה' רוצה תפילה, ה' רוצה הכנעה. לוט מספק לו אותן. לוט אומר "אני לא אוכל, אני אמות". זאת הכוונה בסה"כ, לא? אבל לוט מזכיר לו שסוף סוף אנחנו מדברים על אנשים שמתים, אנשים שלא יכולים. אבל ה' אוהב אותנו לא יכולים, אוהב שאנחנו מכירים בזה.
לוט אומר לה' "אתה זוכר אותנו לפני שכל זה קרה, כמה אהבת אותנו"? לוט שובר דיסטנס, והתשובה לזה היא "לא אוכל לעשות דבר עד בואך שמה". כשאנחנו לא יכולים-גם ה' לא יכול.
"יפה תפילת החולה, מתפילת אחרים עליו".
כשהיינו קטנים והיינו רבים עם אחותי "שהגיע הזמן שתעזרי קצת בבית הזה!", אמא שלי הייתה אומרת שזה לא הזמן לחנך. והיינו אומרים "אבל מתי יהיה הזמן? כשזה קורה-צריך לחנך". מה היה הסוד של אחותי? מידת הדין הייתה איתנו, "הצדק" צעק לטובתנו, אבל אמא זאת אמא.
קשה לבנות עולם ביד קשה. לפעמים ה' רוצה שנזכיר לו, שלפני שהוא "מלכנו" הוא "אבינו". ויש גבול לכמה שאבא מענה את הבן. לוט אמר אתה רואה שיש פה צער (מ-צער), אנחנו סובלים. אתה לא אוהב אותנו? ואז, כשה' "נזכר", כשה' מחליט להביט בצער, הוא "לא מסוגל" להמשיך יותר, וכל העיר ניצלת, ההשמדה נפסקת. לוט מבקש שלא להימלט ההרה אל אברהם, כי אז הוא לא "צדיק בסדום" אלא "זנב לאריות". וכשיש ענווה, כשיש הכרה בקטנות, יש לה' מקום. איפה נמצא ה'? בכל מקום שנותנים לו להיכנס.
ואם יצאתם מבולבלים, אל תתרגשו, גם אני. ענווה + הכנעה = הצלה
מצטער להרוס את הדרמה, בכל זאת אני בונה אותה כבר חצי שעה-אבל הבטחתי.
מה ההבדל בין שליח בתפוצות לשליח פיצה? הקטנוע
שב'ס!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה