חג שמח!
קומו ואה?
חודש ומשהו בשליחות. הולך טוב ב"ה.
החגים זו תקופה די מטורפת לשליחים בחו"ל וליו"ר ועדת קישוט, במקרה הנ"ל אין הבדל.
מה שמיוחד בקהילה היהודית באורגואי הוא שכמעט ואין אנשים שגדלו בבתים דתיים, ובכל זאת ההתעניינות בדת מדהימה.
המון חוזרים בתשובה ובגלל שאין עתיד ליהודים פה, מיד אח"כ הם עולים לארץ.
למשל ביום כיפור באים לתפילה 2000 איש, אבל כמעט אף אחד לא יודע איך להתפלל.
זה יכול להיות קצת חומר למחשבה בשבילנו בארץ הקודש לגבי כמה עניינים. בהזדמנות.
בנוסף זה יוצר מצבים מאוד מצחיקים.
בארץ לפני יזכור כולם יוצאים וחוזרים אח"כ. פה כולם נכנסים ביזכור ויוצאים אח"כ.
מישהו סיפר לי שהוא יצא מהתפילה להתאוורר, ולידו הוא ראה מישהו שגם יצא להתאוורר עם כוס מים ושיחה בפלאפון.
הוא גם סיפר שלפני כמה שנים ניגש אליו אדם מבוגר באמצע תפילת ראש השנה ואומר לו: "וואי, אני רעב. מתי כבר נגמר הצום"?
כשמשתחווים "על אמת" בר"ש ויום כיפור, כולם חושבים שאתה עובד אלילים או איזה חסיד עם הנהגות מיוחדות.
אחת השליחות סיפרה שכשהיא באה להשתחוות, היא שמה את המעיל של הבת שלה על הרצפה כדי להשתחוות עליו, וכל פעם מישהי הרימה לה אותו כי היא חשבה שנפל לה. היא זורקת והיא מרימה וכו'.
ואחרון, ברכת כהנים עושים רק בימים נוראים אז "הנהלים" לא ברורים. מישהו אמר שאסור להסתכל על הכהנים, אז בית כנסת שלם עומד עם הגב לכהנים כל הברכה.
בעצם, תסבלו עוד אחד. לפני מוסף של יו"כ אחד ממכובדי הקהילה נותן דרשה מרגשת על מצוות צדקה. כשהוא סיים אחד המתפללים הכניס את היד לכיס ושאל אם זה בסדר לתרום עכשיו.
וברצינות, אולי אין שירה גדולה בתפילה וכל רגע צריך להעביר את מספרים במתקן ענק כדי שכולם ידעו באיזה עמוד בסידור אנחנו, אבל מדהים לראות כ"כ הרבה אנשים שנמצאים בבית כנסת שעות בלי להבין מילה, ושלצום זו בכלל לא שאלה בשבילם, ברור שכן. אתה עומד בבית כנסת ויודע שיש לך "קייס" מול הקב"ה, יהודים שכ"כ רחוקים, אבל מאוד קרובים. שנזכה לגאולה שלמה במהרה.
ולענייני דיומא. סוכות הוא "זמן שמחתנו". ביום כיפור עבדנו במידת היראה. המידה והעבודה של סוכות היא השמחה.
התורה לא נותנת לנו מקום לטעות "ושמחת בחגך (ושוב) והיית אך שמח".
ה"נתיבות שלום" אומר שהדרך להגיע לשמחה היא התרחקות מהנאות העולם הזה.
ביום כיפור ניקינו את עצמנו מחטאים ודברים האסורים. בסוכות אנחנו מתנקים מהריח הרע של הנאות ההיתר.
לא מדובר בהתנזרות נוצרית אלא בחיבור של כל העשייה שלנו לקדושה (העלאת ניצוצות).
לא הנאה לשם הנאה, אלא הנאה שתיתן כוחות והתרוממות רוח בעשיית מצוות ולימוד תורה.
בעל התניא מחדש לנו שאין קדושה, טומאה וביניהם התחום האפור-ה"בסדר".
מה שלא קשור לקדושה בהכרח טמא.
מספרים על מלך אחד שיום אחד נעשה חולה. אמרו לו הרופאים שהוא חולה בגלל העצבות,
ושהדרך היחידה שלו להירפא היא ללבוש את הכותנת (בגד) של אדם שאין לו דאגות כלל.
לא מצאו בכל הממלכה אלא אדם אחד בלי דאגות. בא אליו המלך וביקש את הכותונת שלו.
ענה לו האיש שאין לו כותונת כלל, כי אם אם הייתה לו בהכרח היו לו דאגות ולא היה שמח.
בסוכות אנחנו יוצאים מהבית העמוס טוב שלנו אל הסוכה ואומרים לעצמנו ולקב"ה שאין שום דאגה
והנאה חולפת שניתן לה לחצוץ בינינו לבין הקב"ה. בלי אינטרנט ובלי פלאפון. רק אני והוא
חג סוכות שמח!
קומו ואה?
חודש ומשהו בשליחות. הולך טוב ב"ה.
החגים זו תקופה די מטורפת לשליחים בחו"ל וליו"ר ועדת קישוט, במקרה הנ"ל אין הבדל.
מה שמיוחד בקהילה היהודית באורגואי הוא שכמעט ואין אנשים שגדלו בבתים דתיים, ובכל זאת ההתעניינות בדת מדהימה.
המון חוזרים בתשובה ובגלל שאין עתיד ליהודים פה, מיד אח"כ הם עולים לארץ.
למשל ביום כיפור באים לתפילה 2000 איש, אבל כמעט אף אחד לא יודע איך להתפלל.
זה יכול להיות קצת חומר למחשבה בשבילנו בארץ הקודש לגבי כמה עניינים. בהזדמנות.
בנוסף זה יוצר מצבים מאוד מצחיקים.
בארץ לפני יזכור כולם יוצאים וחוזרים אח"כ. פה כולם נכנסים ביזכור ויוצאים אח"כ.
מישהו סיפר לי שהוא יצא מהתפילה להתאוורר, ולידו הוא ראה מישהו שגם יצא להתאוורר עם כוס מים ושיחה בפלאפון.
הוא גם סיפר שלפני כמה שנים ניגש אליו אדם מבוגר באמצע תפילת ראש השנה ואומר לו: "וואי, אני רעב. מתי כבר נגמר הצום"?
כשמשתחווים "על אמת" בר"ש ויום כיפור, כולם חושבים שאתה עובד אלילים או איזה חסיד עם הנהגות מיוחדות.
אחת השליחות סיפרה שכשהיא באה להשתחוות, היא שמה את המעיל של הבת שלה על הרצפה כדי להשתחוות עליו, וכל פעם מישהי הרימה לה אותו כי היא חשבה שנפל לה. היא זורקת והיא מרימה וכו'.
ואחרון, ברכת כהנים עושים רק בימים נוראים אז "הנהלים" לא ברורים. מישהו אמר שאסור להסתכל על הכהנים, אז בית כנסת שלם עומד עם הגב לכהנים כל הברכה.
בעצם, תסבלו עוד אחד. לפני מוסף של יו"כ אחד ממכובדי הקהילה נותן דרשה מרגשת על מצוות צדקה. כשהוא סיים אחד המתפללים הכניס את היד לכיס ושאל אם זה בסדר לתרום עכשיו.
וברצינות, אולי אין שירה גדולה בתפילה וכל רגע צריך להעביר את מספרים במתקן ענק כדי שכולם ידעו באיזה עמוד בסידור אנחנו, אבל מדהים לראות כ"כ הרבה אנשים שנמצאים בבית כנסת שעות בלי להבין מילה, ושלצום זו בכלל לא שאלה בשבילם, ברור שכן. אתה עומד בבית כנסת ויודע שיש לך "קייס" מול הקב"ה, יהודים שכ"כ רחוקים, אבל מאוד קרובים. שנזכה לגאולה שלמה במהרה.
ולענייני דיומא. סוכות הוא "זמן שמחתנו". ביום כיפור עבדנו במידת היראה. המידה והעבודה של סוכות היא השמחה.
התורה לא נותנת לנו מקום לטעות "ושמחת בחגך (ושוב) והיית אך שמח".
ה"נתיבות שלום" אומר שהדרך להגיע לשמחה היא התרחקות מהנאות העולם הזה.
ביום כיפור ניקינו את עצמנו מחטאים ודברים האסורים. בסוכות אנחנו מתנקים מהריח הרע של הנאות ההיתר.
לא מדובר בהתנזרות נוצרית אלא בחיבור של כל העשייה שלנו לקדושה (העלאת ניצוצות).
לא הנאה לשם הנאה, אלא הנאה שתיתן כוחות והתרוממות רוח בעשיית מצוות ולימוד תורה.
בעל התניא מחדש לנו שאין קדושה, טומאה וביניהם התחום האפור-ה"בסדר".
מה שלא קשור לקדושה בהכרח טמא.
מספרים על מלך אחד שיום אחד נעשה חולה. אמרו לו הרופאים שהוא חולה בגלל העצבות,
ושהדרך היחידה שלו להירפא היא ללבוש את הכותנת (בגד) של אדם שאין לו דאגות כלל.
לא מצאו בכל הממלכה אלא אדם אחד בלי דאגות. בא אליו המלך וביקש את הכותונת שלו.
ענה לו האיש שאין לו כותונת כלל, כי אם אם הייתה לו בהכרח היו לו דאגות ולא היה שמח.
בסוכות אנחנו יוצאים מהבית העמוס טוב שלנו אל הסוכה ואומרים לעצמנו ולקב"ה שאין שום דאגה
והנאה חולפת שניתן לה לחצוץ בינינו לבין הקב"ה. בלי אינטרנט ובלי פלאפון. רק אני והוא
חג סוכות שמח!
שאול! ממש מעניין מעלה נשכחות ומצחיק! כיף לראות את הזרימה והאמיתיות בכתוב! המשך כך ורק תהנה מזה...
השבמחק