בס"ד
אהלן,
הכל טוב?
אוי חגים, הרגתם אותי. ביחד עם יום טוב שני של גלויות, זכינו לרצף מכובד של שלושה ימים "שבת". 6 ארוחות בסוכה של הקהילה! בכל ארוחה פעילות שאנחנו מעבירים. וגם החג הקרוב אותו דבר. שמחת תורה הוא חג נפרד משמיני עצרת. את החג השני ישראלים לא אמורים לחגוג אבל איכשהו זה עובד רק לחומרה. בכלל, יש משהו עקום בחיים היהודיים בגלות. מצד אחד זה מעצבן. מצד שני, זה מזכיר לך שחיים יהודיים בגולה זה לא באמת מסתדר. בעז"ה משבוע הבא נתחיל לעבוד יותר בהדרגתיות.
יש לי וידוי. סוכות הוא אולי "זמן שמחתנו", אבל אני לא ממש מרגיש את זה. ימים נוראים זה אחלה. אנחנו מתים על דברים נוראיים. להכות על חטא זה כיף. להרביץ לאגו שלך זה צורך בסיסי של האדם המודרני. אנחנו אפילו לא צריכים בשביל זה את יום כיפור, הרבה מאיתנו {טוב-אני. מה אני מאשים אתכם) עושים את זה בחלק נכבד מהחיים. זו לא המטרה של יום כיפור ולא אמור ממקום של שבירת האני, אבל יום כיפור כבר עבר אז עזבו אתכם.
בכל מקרה, לשמוח זה כבר יותר קשה. זה אשכרה מעשה חיובי ואקטיבי. טוב, אז אומרים לך שהארה המיוחדת של החג זו שמחה. אז אתה מנסה ומנסה ואני מקווה שגם מצליח, אני לא ממש. וזהו, שבעה ימים התאמצת ופתאום אתה מבין-שמחת תורה! אין שמחה אלא בתורה. ביום כיפור עוד התעסקנו בעבר. אבל בשביל העתיד חייבים לעבוד. מה היעד-שמחה. מה הדרך-שמחה. ואין שמחה אמיתית, יציבה וחזקה, שלא באה מתורה. תאוות, הנאות העולם הזה זה נחמד. אבל אין, ככה לא מגיעים לקב"ה, הקליפות מפרידות בינינו. אנחנו מתגעגעים, לא מבינים למה, לא מבינים איך, לא תמיד מפרשים את האותות נכון.
אז סוכות בא ואומר לנו, דלה [יאללה], רוצה לשמוח- תעזוב את ההנאות הזמניות. צא מהבית, תתנתק מהרעשים החיצוניים, הטכנולוגיה לא תחביא אותך לתמיד. ועכשיו לשלב הבא- תתחיל לשטוף את עצמך במרתון לימוד תורה [הושענא רבה]. ועדיין זה לא מספיק. ללמוד תורה זה מצויין, אבל אם אתה רוצה באמת את השינוי המיוחד, תאהב את התורה, תשמח בה [שמחת תורה]. רק ע"י שינוי עמוק ופנימי תצליח.
"שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול"- זה הפסוק של השם שלי. תמיד חשבתי שאם אתה רוצה שיהיה לך טוב- רק לימוד תורה הוא הדרך. אבל זה לא מה שהפסוק אומר. רוצה שלום- לימוד תורה הוא הדרך- אבל אתה צריך לאהוב אותה.
ומפה לוח השנה היהודי שולח אותנו לשנה ארוכה של עבודה פנימית, הדרגתית ומלאת שמחה, בקב"ה ובנו, שאוהב אותנו ככה, משתדלים.
בעז"ה שיהיה לנו חג של שמחה של תורה!
אהלן,
הכל טוב?
אוי חגים, הרגתם אותי. ביחד עם יום טוב שני של גלויות, זכינו לרצף מכובד של שלושה ימים "שבת". 6 ארוחות בסוכה של הקהילה! בכל ארוחה פעילות שאנחנו מעבירים. וגם החג הקרוב אותו דבר. שמחת תורה הוא חג נפרד משמיני עצרת. את החג השני ישראלים לא אמורים לחגוג אבל איכשהו זה עובד רק לחומרה. בכלל, יש משהו עקום בחיים היהודיים בגלות. מצד אחד זה מעצבן. מצד שני, זה מזכיר לך שחיים יהודיים בגולה זה לא באמת מסתדר. בעז"ה משבוע הבא נתחיל לעבוד יותר בהדרגתיות.
יש לי וידוי. סוכות הוא אולי "זמן שמחתנו", אבל אני לא ממש מרגיש את זה. ימים נוראים זה אחלה. אנחנו מתים על דברים נוראיים. להכות על חטא זה כיף. להרביץ לאגו שלך זה צורך בסיסי של האדם המודרני. אנחנו אפילו לא צריכים בשביל זה את יום כיפור, הרבה מאיתנו {טוב-אני. מה אני מאשים אתכם) עושים את זה בחלק נכבד מהחיים. זו לא המטרה של יום כיפור ולא אמור ממקום של שבירת האני, אבל יום כיפור כבר עבר אז עזבו אתכם.
בכל מקרה, לשמוח זה כבר יותר קשה. זה אשכרה מעשה חיובי ואקטיבי. טוב, אז אומרים לך שהארה המיוחדת של החג זו שמחה. אז אתה מנסה ומנסה ואני מקווה שגם מצליח, אני לא ממש. וזהו, שבעה ימים התאמצת ופתאום אתה מבין-שמחת תורה! אין שמחה אלא בתורה. ביום כיפור עוד התעסקנו בעבר. אבל בשביל העתיד חייבים לעבוד. מה היעד-שמחה. מה הדרך-שמחה. ואין שמחה אמיתית, יציבה וחזקה, שלא באה מתורה. תאוות, הנאות העולם הזה זה נחמד. אבל אין, ככה לא מגיעים לקב"ה, הקליפות מפרידות בינינו. אנחנו מתגעגעים, לא מבינים למה, לא מבינים איך, לא תמיד מפרשים את האותות נכון.
אז סוכות בא ואומר לנו, דלה [יאללה], רוצה לשמוח- תעזוב את ההנאות הזמניות. צא מהבית, תתנתק מהרעשים החיצוניים, הטכנולוגיה לא תחביא אותך לתמיד. ועכשיו לשלב הבא- תתחיל לשטוף את עצמך במרתון לימוד תורה [הושענא רבה]. ועדיין זה לא מספיק. ללמוד תורה זה מצויין, אבל אם אתה רוצה באמת את השינוי המיוחד, תאהב את התורה, תשמח בה [שמחת תורה]. רק ע"י שינוי עמוק ופנימי תצליח.
"שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול"- זה הפסוק של השם שלי. תמיד חשבתי שאם אתה רוצה שיהיה לך טוב- רק לימוד תורה הוא הדרך. אבל זה לא מה שהפסוק אומר. רוצה שלום- לימוד תורה הוא הדרך- אבל אתה צריך לאהוב אותה.
ומפה לוח השנה היהודי שולח אותנו לשנה ארוכה של עבודה פנימית, הדרגתית ומלאת שמחה, בקב"ה ובנו, שאוהב אותנו ככה, משתדלים.
בעז"ה שיהיה לנו חג של שמחה של תורה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה