ילדים זו שמחה?

לה' הארץ ומלואה

"יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם, כי השביע נפש שוקקה ונפש רעבה מילא טוב".

ב"ה, נולדה לי אחיינית, שמגדילה את מספר האחיינים שנולדו בזמן השליחות לשניים. נו טוב, לפחות את התמונה שלה כבר ראיתי. בן הדוד שלה, ן 4 חודשים ועוד לא חזיתי בפלאש פניו. כמובן, שניהם מצטרפים לעוד הרבה שמחות (ב"ה), אירוסין, חתונות ומה לא, שהשנה מחוץ לארץ גרמה לי להפסיד (לא מתחרט לרגע, ב"ה). אהה, וזה לא שבמקום אני מרוויחאת החתונות של החברים באורוגואי. הן עתידות להתרחש אחרי שאני כבר אחזור לארץ. נו, שויין, צרות של עשירים. וגם ככה לא רציתי לבוא, אז בלי טובות, אוקי?!

אתם יודעים, יש לנו בעיה עם ניסים. כשהם מתרחשים הם הופכים להיות מציאות, ונשכח שלפני כן הם היו בגדר נס. אז הקב"ה, אנחנו לא שוכחים, תודה באמת, אין עליך ובלעדיך.

אז הקטע הבא מוקדש לאבא, לאמא ולבתם הרכה. רצה הגורל ופרשתנו, פרשת "תזריע", פותחת בנושא טומאתה וטהרתה של אישה שילדה. יקום כל ישר לב ויזעק, למה מה קרה שאישה שילדה תהיה טמאה, היא הרי עשתה מצווה, לא? ואיך חיים חדשים יכולים להביא טומאה? אז יופי, קוראים יקרים, השאלה שלכם שיחקה לי ישר לידיים, זה בדיוק הנושא שרציתי לדבר עליו. אז קודם כל, לפעמים תהליך היטהרות גורר איתו טומאה. לדוגמא, הכהן המטהר טמא מת בעזרת אפר פרה אדומה, מטמא בהליך זה את עצמו. אבל מה, וזה, וזה לא פייר, ומה הוא קשור. אז ככה זה, אנחנו לא חיים בעולם סטרילי, ולפעמים גם הצדיק משלם. שווה מחשבה, אבל זה עדיין לא ממש הנושא.

הטהרה והטומאה עובדות על עקרון פשוט. חיים שווה טהרה, מוות שווה טומאה. ועפ"י הגיון זה, ככל שיש יותר חיים - יש יותר טהרה, וככל שיש יותר מוות - יש יותר טומאה. ולכן, הטומאה הגדולה ביותר היא טומאת אדם שמת, כשפוטנציאל החיים הגדול נגוז סופית. נו, אז למה לידה שמביאה חיים חדשים, תביא איתה טומאה, זה הרי סותר את מה שאמרנו? וואי, שוב שאלה מצוינת, תודה לכם על הערנות. השמחה על הלידה היא עבור הילד שנולד, החיים החדשים שבאו לעולם, זו טהרה ללא שום ספק. הטומאה היא של האישה שילדה, ולמה. כשהתינוק היה בבטן אימו, היא נהנתה מחיים כפולים, בעצם מטהרה כפולה, שלה ושל העובר שבתוכה. ועכשיו, בעת הלידה, היא מאבדת חלק מהחיים שבתוכה, ולכן היא נטמאת.

יופי, זה מעניין. אהה, נדמה לי שזה ההסבר של המהר"ל. מפה נקבל תשובה לשאלה נוספת. מדוע הטומאה, או יותר נכון תהליך הטהרה, של האישה היולדת תינוקת, ארוך פי שניים (80 יום), מתהליך הטהרה לאישה היולדת תינוק (40 יום, חכמים שלי), מה, התורה שובינסטית? אז שוב, לפי אותו ההגיון. אישה שבקרבה נמצאת תינוקת, מחזיקה בתוכה פוטנציאל חיים מרובע, שלה, של הילדה, ושל הילדים שיכולים להיוולד לתינוקת בעתיד. נו, אפילו יצאנו פמינסטים, שכוייח.

אבל יש עדיין שאלה שלא שאלתם. למה בתום תקופת הטהרה מביאה האישה היולדת קורבן חטאת, איזה חטא היא עשתה, איך אפשר להסביר את זה. מסביר הרב נבנצל עפ"י חז"ל, שחטא האישה היה, שבזמן הלידה היא נשבעה לעצמה, בפה או לפחות בלב, שהיא לעולם לא תעבור את הסבל הזה שוב, שהיא לא תשוב ללדת (יתכן שיש יחידות שהדבר לא נכון אצלן, וכמובן שאני לא מתיימר להבין בזה. סו פאר, עוד לא ילדתי שום דבר). אז קורבן החטאת הוא על שבועת השווא או על השבועה שלא לעשות מצווה. אבל מה גורם לאישה להישבע לעצמה שבועה כזו, הרי ב"ה לרוב הנשים יש יותר מילד אחד. מה גרם לה להתחרט, שהיא חשבה שהלידה השנייה תכאב פחות. אם כן, אז בלידה השניה היא תתבדה, ולהריון השלישי היא לא תרצה להיכנס. ועדיין, ב"ה יש נשים שיולדות שלושה ילדים ויותר.

אז כמובן שהתשובה היא שבהסתכלות על התמונה הגדולה, האישה מוכנה לסבול לכמה רגעים  (ועדיף שיהיו קצרים), בשביל האושר שנגרם לה בהמשך מהילד. היכולת לעבור רגעים קשים ע"י מבט על הכיוון הכללי אליו הולכים הדברים, היא חשובה מאוד. ועדיין, אסור שהיא תגרע מאיתנו את היכולת לחוות חוויות ספציפיות בצורה מלאה. גם לרגע הקטן יש מקום, גם לו מגיעה התייחסות. מה שנקרא "שמחת הפרטים הקטנים", גם אם הם לא נורא משמחים.

וזה מתקשר ב"ה לחג הפסח הקרב ובא (כל הדרכים מובילות לרומא, כשרוצים כמובן). אדם שיסתכל על יציאת מצרים יעריך את חשיבותה, אבל רק כאחת ממאות ארועים היסטורים משמעותיים. זו לא המצווה בפסח. בפסח אנו נקראים לחוות בחמשת החושים את ההרגשה שהרגישו בני ישראל במצרים וביציאה ממנה, את המרור שהם סבלו ואת המצות שהם אכלו (שזה מרור בפני עצמו). "חייב כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". כי אם זה רק ארוע היסטורי אז מה אכפת לי ממנו, אם אתם רוצים נעשה טקס קטן בבית ספר, למה לילה שלם. כדי שאני אצא ממצרים ממש, אני לא צריך רק לבער את החמץ הפנימי, אני צריך לראות רק את התמונה הקטנה. פשוט לשים את עצמי בנעלים של יוצאי מצרים (במידה והיו להם כאלה). וככה נדע להאריך את היציאה מעבדות לחרות. ובעז"ה, אח"כ גם נצא מהמצרים העולמיים, הלאומיים והפרטיים. א-מן      ´

מזל טוב!