חולה עליך, אני פשוט חולה חולה

לה' הארץ ומלואה

 

(נכתב ביום שישי) 

אני כותב לכם אחרי כניסת שבת, זה אירוע די נדיר. כאילו, כניסת שבת בישראל, אצלי עדיין יום שישי. המטרה לא מקדשת את האמצעים עד כדי כך. אחת הסיבות שנגררתי עם הכתיבה עד לשעה זו, היא שאני קצת חולה, לא משהו רציני מדי, אל תדאגו. העניין הוא שאני מושך את המחלה כבר שבוע וחצי, ורק היום פניתי לרופא (האמת שבאורוגואי הוא זה שפונה אליך, מזמינים את הרופא הביתה). התעכבתי עם הטיפול משתי סיבות. הראשונה, קיוותי שהגוף יתגבר על הבעיה בלי התערבות חיצונית. והשנייה, למי יש זמן להיות חולה, יש לו"ז וצריך לעמוד בו, ולא נשאר עוד הרבה זמן לשליחות. ומה, אני אתחיל עכשיו לבטל חברותות, לימוד תורה זה עניין חשוב ואסור שאני אהיה זה שמבטל את הלימוד, ואולי זה בכלל היצר הרע שמתחבא בלבוש של אמא פולניה, ומנסה להסיט אותי מעבודת ה' בטוענה של "נפש בריאה בגוף בריא".

המרוכזים שבקוראים (אמא, כפרה עליך) יכלו להבחין בסתירה שבין 2 הסיבות לגרירת הטיפול. כאילו, יא פרפקטיוניסט דפוק, אם אתה רוצה שהגוף ירפא את עצמו, תיתן לו את "תנאי המגרש" לעשות את זה. ולעבוד כל היום, לא לישון מספיק, ולאכול רק שכבר הגוף לא מוכן להמשיך, זה לא ממש "טמפרטורת החדר", סביבת העבודה האידאלית, לריפוי עצמי. שאני לא אצא כזה"בחור רציני", זה לא שאני איזה ראש ממשלה וכל היום אני רק עסוק בפתרון בעית הרעב באפריקה. אתם יודעים מה, יותר גרוע, אם ב"שנת בטלה" אחרי הצבא אני נלחץ ככה, מה יקרה כשאני באמת אהיה ראש ממשלה (הצביעו "ש"! כי מפה זה לא יכול להתדרדר). ואם כבר התחלנו לערטל את נפשי ברבים, אני אשתף אתכם באסטרגית הפעולה שלה, בתקווה שהדבר יהווה שירות לציבור.

הראש שלי עובד בצורה של סימון כפול - סימון מטרות וסימון וי על הביצוע שלהן. לדוגמא, דילמה מהחיים. אני מתפלל תפילת שחרית ואחרי התפילה יש לי חברותא עם מישהו שהזמן הקצר הזה, הוא זמן הלימוד היחיד שלו. אז יש לנו 2 מטרות למילוי, סיום התפילה ולימוד, סיפור פשוט. אבל מה, פה העלילה מסתבכת, אני מתקשה ללמוד בבוקר בלי קפה שיעורר אותי. נשמע לכם פשוט, נכון? תוסיף מטרה שלישית. אבל בשביל לא לבזבז זמן לימוד, כדאי להרתיח את המים לקפה עוד לפני תום התפילה. אז זהו, שהברז נמצא בשירותים, ולשירותים, לידיעתכן בנות יקרות, לא נכנסים עם תפילין. אז צריך לחשוב מתי בזמן התפילה להוריד את התפילין, אבל רגע, זה יכול להראות לא טוב בעיני שאר המתפללים, להוריד את התפילין באמצע התפילה. אז אני מוריד את התפילין, לוקח את הקומקום, ממלא אותו וחוזר לתפילה בטבעיות כאילו לא נעלמתי לפני רגע. ובקיצור, מטרות מטרות ועוד מטרות. יש מצב שאני בכיין, אבל זה באמת נורא מעייף. לא העבודה האובייקטיבית שלי, אלא הצורה בה אני עושה אותה. בעצם, למה ללכת רחוק, גם הבלוג הזה הוא בסה"כ עוד מטרה. לא דרך לפורקן הנפש ולא כלי להעברת מסרים לעם השוכן בציון, רק עוד מטרה, נחמדה אמנם, אבל מטרה.

אז די, באמת נמאס, לא נראה לי שזה מה שה' רוצה ממנו. וכמו שרה רונה קינן, "אווו, לה לה לה, גם אני רוצה לחיות נכון". אבל עם כל כבוד ל"לה לה לה" הזה, לעולם המודרני אין שום כוונות להתחשב בגוף, להקשיב לו. בני האדם הם חלק מעולם הטבע וצריכים לקחת חלק במערכת החיים הטבעית. ובכל זאת, צורת החיים שלנו חסרת הרמוניה עם הטבע. אנחנו קמים אחרי זריחת השמש והולכים לישון הרבה אחריה. מי בכלל מוכן לשלם את המחיר של ה"לחיות נכון" הזה. לפעמים אדם ש"מחובר" לעצמו ונותן לעצמו את הזמן לחוות, לא מספק את הסחורה. כאילו, נחמד שאתה "חי" את החיים באמת, אבל בסופו של יום ההישגים נספרים כמותית.

קראתי ספר של רב אחד שאמר שההתקדמות המדעית והטכנולגית במאה השנים האחרונות, נובעת באיזשהו מקום, מהתרסה נגד אלוקים, להראות לו שאנחנו מסתדרים לבד. האדם המערבי מקדיש כ"כ הרבה זמן לפתח שבב חדיש למחשב, אבל מעט מאוד זמן לעצמו, למי שהוא, למשפחה. כמה כוח ומשאבים השקיע האדם בלהגיע לירח, כשבחלק קטן מתשומת הלב אולי הוא יכול היה לפתור את מצוקת הרעב בעולם. אפשר לענות לרב הזה שזו אמירה דמגוגית, כי את את הספר הוא הדפיס במחשב ושיכפל במכונת הצילום שפיתחו ה"מחקרים", והוא בכלל יורק לבאר שהוא שותה ממנה. 

     

בקיצור, כנראה שהתשובה לשאלת מזרח או מעורב מורכבת. ועדיין, לדעתי ברור שהתיקון שלנו נמצא בכיוון מזרח, להרגיע קצת. בעל "אורחות צדיקים" אומר שהמידה הנכונה לאדם היא מידת האמצע, אבל כדי לתקן איזון שהופר, צריך ללכת לקיצוניות השניה לזמן ממושך, ובסוף התהליך יחזור האדם לדרך הממוצעת והטובה. איך הולך הסיפור עם האדם שנשען על עץ בננה? אהה. איש הייטק נסחף בשל סערה לאי בודד, ופוגש שם, לא תאמינו, אדם שנשען על עץ בננה. אומר לו האדם הנאור, "חדל לך מלבזבז זמנך לריק, תעשה משהו עם החיים שלך, גבר!". "מה למשל?", שואל הסטלן. "נגיד, תמכור את הבננות ותרוויח כסף". "נו, ואז?", מתקשה הבטלן להבין. "תקנה סחורה אחרת, תמכור אותה ותרוויח עוד יותר כסף". "ואז?", "תקנה מפעל, תעסיק עובדים ותרוויח עוד יותר כסף". "ואז?" מקנטר אותו איש הבננות. "מז'תומרת, תעשה קופה עד שתוכל להרשות לעצמך לצאת לפנסיה, תקנה כרטיס טיסה לאי בודד ותשכב בצילו של עץ בננות". "נו", מגלגל איש הרוח את השאלה בחזרה, "זה לא מה שאני עושה כבר עכשיו?".

שבת שלום!