השור מכני - הכאב אנושי

לה' הארץ ומלואה

אמנם זה לא הנושא שאני רוצה לדבר עליו, אבל אני מרגיש חובה לפתוח בוידוי קצר. בני עקיבא באורוגואי עשו לכבוד יום ההולדת לתנועה, אירוע ממש נחמד, סוג של מסיבת פיג'מות לאורך כל הלילה, שהתחילה בארוחת ערב ופעילות עם ההורים. החלק הראשון כלל כל מיני מתקנים מתנפחים, אחד מהם היה שור מכני. למי שלא מכיר, מדובר במזרון מתנפח ענק עליו מוצב שור מכני מפלסטיק. הרעיון הוא שאתה רואה את כל מי שלפניך מתרסק מהשור אחרי שנייה, אומר "וואי, איזה חלשים כולם, אני בטוח אצליח שלא ליפול", עולה, נותן למפעיל של השור להתעלל בך למשך כמה שניות ומוותר, או בעצם זה השור שמוותר עליך. בתור ישראלי גאה, יוצא צבא (פה זה יותר וואו. הם לא יודעים עדיין שמה שעושה אותך חזק בצבא זה הנשק ולא הגוף), גם אני לא ויתרתי על האפשרות להיות חלק מהריטואל. ובכן, אני חייב לציין, יצגתי אתכם די בכבוד, החזקתי כמה שניות יותר מכולם. אבל האמת היא שלא הייתי מספר לכם את זה, אם לא הייתי עד, אפילו בדקות אלו, לתופעות הלוואי של הכיף המפוקפק שבשור הנ"ל. עזבו אתכם מהכאבים החזקים באצבעות שחשים החל מהרגע שנופלים מהשור. אני מדבר אתכם על 100% שרירים תפוסים. תפוס לי אפילו במקומות שלא דעתי שקיימים בהם שרירים. אז זהו, פוו, הוצאתי את זה, אפשר להתחיל. חלבי שכמוני.

משחק כדורגל באורוגואי. מדינה עם 3 מיליון תושבים. 70 אלף צופים

אז ככה, בפעם שעברה דיברנו על ה3/4 הכוס המלאה שלנו, על התהליכים הרוחניים החיוביים שעובר העם שלנו, בלי שאנחנו מרגישים. דווקא מתוך התחושה שהיהדות ה"חילונית" נמצאת במשבר ערכי, מאוד מעניין לראות איך מתנהלת יהדות לא דתית בגולה. אני לא מתיימר לדבר במושגים סטיסטיים, אלא רק על סמך החוויה האישית שלי. בארץ אנו נתונים ללחץ קבוע מהסביבה ומעצמנו להגדרה עצמית. מי אנחנו, דתיים או חילוניים, שמאלניים או ימנייים, אשכנים או ספרדים, אין באמצע – חובה לבחור. לפחות בקהילה הספציפית שאני נמצא בה, הדברים שונים. תראו, אי אפשר להאשים אותי בראיה חיובית יותר מדי של החיים, ובכל זאת, בכל תפילת ערב שבת בקהילה באורוגואי אני מסתובב עם חיוך קטן, עם איזושהי תחושת רוממות. אתה מגיע לבית כנסת מלא באנשים, מבוגרים וצעירים, רובם הגדול בכלל לא דתיים, לא שבת ולא כשרות. אנשים מגיעים איך שהם, חלק עם הפלאפון עדיין בנרתיק על החגורה, אחרים עם המפתחות של האוטו עדיין ביד. פעם שמענו מישהו שאומר לחבר באמצע שיחת טלפון בשבת בחצר של הקהילה, "אני חייב לסיים, אני נכנס לתפילה". אז אפשר להסתכל על זה בעין רעה, מה, לאנשים אין כבוד לבית כנסת, ועצוב לראות שיש כ"כ הרבה חילול שבת.

אני רואה את זה אחרת. זה שיש אנשים שמחללים שבת זה עצוב אבל ידוע. זה שבנאדם שלא שומר שבת עדיין מרגיש בנוח לבוא לבית כנסת, לקחת חלק בתפילה, זה דבר מדהים. זה לא רק החנונים שבאים, אתה רואה חבר'ה צעירים "קוליים" לגמרי, שבאים להתפלל. והאוירה, אוירה של שמחה, של ביחד, באמת כיף. מגיעים אנשים שלא סגורים לגמרי על סיפורי התנ"ך הבסיסיים, ומקשיבים לדרשה באורך חצי שעה של הרב. בתפילה כולם שרים, ביציאה מבית הכנסת כולם עומדים בתור להגיד "שבת שלום" לרב. אני לא חי בסרט, אפילו בקהילה המיוחדת הזו, מעטים היהודים שבאים להתפלל, בטח שאחוז ההתבוללות יותר גבוה (40% (!), לפי מה ששמעתי). אבל עדיין, כמה בריאות נפשית יש בתופעה הזו. כמה עקום מצידי לחשוב שזו התופעה, ולא אצלנו, שצריכים לבחור בחירה ילדותית של "הכל או כלום". אולי קצת שכחנו את הפן התרבותי והקהילתי שביהדות.

עוד תופעה מעניינת היא עלייה משמעותית של צעירים יהודיים לא דתיים בכלל. "סוף סוף בבית", זו הסטטוס הראשון בפייסבוק שכתבה צעירה מהקהילה היהודית שעלתה ביום העצמאות לארץ, מרגש לא? בלי קשר, זו הפעם ראשונה שאני רואה 43 "לייקים". קשה שלא להעריך צעירים דתיים שעושים עלייה, הם עושים ויתורים מאוד משמעותיים. סתם, אפילו ברמה של להיות בארץ דוברת עברית, עם עברית ברמה של ילד בבית ספר יסודי, זה מאוד לא פשוט. אבל עדיין, את הדתיים אני לפחות מבין. לחיות חיים יהודיים, להתחתן עם אישה יהודיה ודתייה ועוד בגיל לא מבוגר, לאכול כשר, יש  במהלך הזה הגיון. אני מעריך אותם מאוד מאוד, אבל מבין. את הצעירים הלא דתיים אני יותר מתקשה להבין. מה חסר לך פה שאתה לוקח עליך את כל הקשיים הללו.

שאלתי את השאלה הזו לחבר מאורוגואי, אחד שאין צריך לבדוק בציציותיו, הן לא שם. הולך מדי פעם לתפילה בערב שבת, קופץ לארוחות שבת, אבל זהו. הבנאדם רוצה לעשות עליה בקיץ. הוא נמצא באמצע הלימודים לתואר ראשון, מחכות לו עוד 4 שנים, ולסיים אותם בישראל זה בלאגן רציני. מה הקטע שלך, שאלתי אותו, מה חסר לך פה, למה כזה דחוף לך לעשות עלייה (אל תדאגו, אני יודע שהוא חזק בקטע, לא באמת ניסיתי להניס אותו מההחלטה). לא היתה לו תשובה. אין הסבר, הוא אמר, זה פשוט קול פנימי שמכריח אותי, נגד כל הגיון, לעשות את זה. מאז ומתמיד היה לי ברור שרק ישראל זה הבית. 

אשריכם ישראל!           

             

שבת שלום!