שבתון, פה ושם

בס"ד

אבל איזה כיף שהשכן מלמעלה משפץ את הבית על הראש שלך, נכון? לרגע אני יכול להבין את השכנים שלנו, שמזמינים אלינו משטרה בכל ארוחת ערב שבת, לקול דפיקות בקצב של "מה ידידות". באמת, ניסיתי להסביר להם שמתארחים אצלנו המון צעירים שבאים לאכול, ואין מספיק מקום כדי להזמין גם את השוטרים.

ב"ה, שבוע עמוס עבר על כוחותינו בגולה. התחלנו ב"שבתון", שזו מילה מפוצצת לארוחת ערב שבת פתוחה לחבר'ה צעירים, במטרה לקרב צעירים חדשים לקהילה. פיזרנו פרוספקטים צבעוניים (להחשיד) בכל מוסד יהודי, פרסמנו "אירוע" בפייסבוק, והכרחנו את כל מי שאנחנו מכירים להביא איתו את החברים. בהתחלה שיחקנו אותה "קשים להשגה", עם תאריך אחרון להרשמה וכאלה. בסוף פשוט הזמנו מקום ל100 איש וגררנו לחדר האוכל של הקהילה את כל מי שהסכים, או סתם את מי שלא הראה יותר מדי התנגדות פיזית. אז מה, כי באו 60 אז זה כישלון?! בשבילי כל יהודי זה עולם ומלואו, ו60 עולמות זה ימבה! סתם, כמובן שהמצקצקים דיברו בנוסטלגיה על השליחים הקודמים, שעשו שבתונים למאות אלפי אנשים, אבל אני אישית הייתי מרוצה. 20 חבר'ה מתוך אלה שבאו היו כאלה שלא מגיעים לבית הכנסת בשבתות רגילות, ולך תדע מה ולמי זה יעשה משהו. וכמו ששמעתי בשם נחמה ליבוביץ זצ"ל, "ממתי פופולריות זה מדד להצלחה?"

ורק בגלל שאתם נורא מתעניינים בשאלה איך נראה כזה שבתון, אני אפרט לכם את הלו"ז בקצרה. הכנו שירון מנומלץ (מהמילה למינציה) עם כל מיני שירים שכולם מכירים, בסגנון של "עם ישראל חי, הי!" חוץ מהשירון, הכנו עוד 2 משחקים כדי להפשיר את הקרח, כמו שאומרים. מבחינת הנושאים והרמה של המשחקים, היינו צריכים להתחשב במגוון של האנשים, לא כולם יודעים על ישראל ויהדות במידה שווה, וגם צריך להיזהר שלא יצא דוסי מדי, וירחיק את "החדשים". המשחק הראשון היה מיחזור של חידון קודם שעשינו, הפעם שינינו את הפורמה ל"אחד נגד מאה". בכלל, אם תשאלו אותי, שימוש חוזר במשחקים, מבלי שאף אחד ישים לב (ע"י החלפת קהל היעד והכותרת), הוא אחד מהאומנויות שנרכשות בשליחות. למשל, אתם זוכרים את המשחק "פיצוחים", אז אנחנו החיינו אותו מהמתים, ולפי כמות הפעמים שהשתמשנו בו, כמו שאומרים בלשון האקדמאית, פיצחנו את האמא שלו.

השירון המדובר. לא, לא צילמתי אותו במיוחד

המשחק השני היה "לא נפסיק לשיר". מתחלקים ל-2 קבוצות, מקבלים מילה משותפת בעברית, וכל קבוצה בתורה צריכה למצוא שיר שמופיעה בו אותה המילה, עד שאחת הקבוצות נכנעת, ואז עוברים מילה. הרעיון בו השתמשנו בשלב התכנון של המשחק, כדי למצוא מילים מוצלחות, היה לפרק לחתיכות את השיר "ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת". מכל אחת מהמילים הראשונות אפשר לעשות מטעמים, לגבי "פורחת" אני כבר לא בטוח. ואכן, מה שהתברר במשחק הוא שהמילים הנ"ל מופיעות בהרבה שירים, אבל רק אם אתה ישראלי אתה תדע את זה. ככה שמהר מאוד המשחק הפך לדרבי פנימי של השליחים. אגב, כמובן שגם המשחק הזה ממוחזר.

רק כדי להכניס / להחזיר אתכם לראש של שליח, אני אספר לכם על נושא עליו התלבטנו. הכוח שלך לשמור את האנשים איתך עד סוף הארוחה, טמון בקיבה. אי"ה אני מיד אסביר את עצמי, רק שעכשיו נזכרתי במשפט הידוע של נפוליאון "הצבא צועד על קיבתו". ואני, שהייתי חפ"ש בגולני למשך 3 שנים, עוד זוכר את כרס גיל המעבר שפיתחו חברי למחלקה בפלוגה הותיקה. וכשאני חושב על המשפט של המצביא הדגול, אני מפרש אותו בצורה הכי פיזית שאפשר, הצבא אשכרה צועד על קיבתו, שיזהר שלא ליפול.

ובכן, כדי לסיים את סעודת השבת ואת הפעילויות הנלוות, כאשר רוב המשתתפים עוד נוכחים, רצוי לחלק את מנות הסעודה בצורה נבונה. כלומר, לשבץ את השירים והמשחקים בין המנות, ובצורה הזו להבטיח את השארותם של האנשים, שלא יעלו על דעתם לעזוב לפני המנה האחרונה. ולאור הטקטיקה הזו, האגרסיבית משהו יש לציין, תידרכנו את המלצריות. ביקשנו מהן שיחכו עם המנה השנייה עד שנגיד אחרת, במחשבה שאחרי הסלטים נעשה איזושהי פעילות אומנותית. אז הן ענו שאין בעיה, והן ימיתנו עם הגשת הקינוח. חשבתי שהבנתי לא נכון, עד שנזכרתי שמדובר בארוחת חינם, ובארוחות חינם כמו בארוחות חינם, אין מנה שנייה.

טוב, פתחתי בזה שהשבוע היה עמוס ואני אספר עליו קצת. בטור שלם הספקתי רק את השבתון וכבר התשתי אתכם, ככה שאתם מבינים שלא הגזמתי. אם תאזרו כוחות ותבקשו יפה, אי"ה אולי נמשיך בשבוע הבא.

ולסיום, דרשה קצרצרה ומעוררת מחשבה של הרבי מקוצק, מספרו של שמחה רז. "ויאמר ה' אל משה: עלה אליי ההרה והיה שם" - הרי ברור כי אם משה יעלה אל ההר, אזי יהיה שם. ולשם מה ההדגשה "והיה שם"? מכאן ראיה, שאדם יכול להתאמץ ולהגיע אל פסגת הר גבוה, ובכל זאת לא להיות שם. הוא אמנם ניצב על ראש ההר, אולם ראשו נתון במקום אחר.

שנזכה להיות פה, שבת שלום!