ארץ אוכלת יושבה?? תוכיח!

לה' הארץ ומלואה

זה נחמד לגור לא הרחק מהאיצטדיון העירוני. אתה שומע חזיזים ומבין שיש משחק, שולח ס.מ.ס ומברר של מי, אח"כ פותח קצת את החלון. כשיש רעש מהאיצטדיון וצפצופים של מכוניות, אתה מבין שהיה גול, מקשיב לשירה וככה מבין מי כבש. למחרת  אתה יכול לשחק אותה מעודכן מול הילדים של התיכון.

התבקשתי לכתוב דבר תורה לעלון של בית הכנסת (אמא, אמרתי לך שיום אחד אני אהיה מפורסם ואת תתגאי בי). מכיוון שהתרגום וההוצאה לאור לוקחים זמן, נזדמן לי לקרוא את הפרשה עוד לפני שבת. תנסו את זה בבית, זה נחמד ואפילו הלכה.

על אף שבפרשת השבוע יש מספר נושאים מעניינים, אין ספק שהעיקרי שבהם, וגם אחד מהעיקריים בכל התורה כולה, הוא פרשת המרגלים. האמת היא שלא כולנו זוכרים היטב במה בדיוק חטאו המרגלים. כל ילד יודע לדקלם שהם "הוציאו את דיבת הארץ", כלומר, דיברו לשון הרע על א"י. אבל אם נעיין בדברי המרגלים, לא בנקל נגלה את חטאם. המרגלים התבקשו לבדוק את טיב הארץ מבחינה כלכלית, ואת טיב האויב שיושב בה, כמה יהיה קשה לכבוש ממנו את השטח. אכן, המרגלים הוסיפו בחזרתם תשובה על שאלה שלא נשאלו. הם קבעו שלא ניתן לכבוש את הארץ, כי העמים היושבים בארץ חזקים מדי. אך לא ברור שזו הוצאת דיבה על הארץ דווקא, כמו שאומרים "זו לא את- זה אנחנו". כנראה שהמילים הספציפיות שהיוו את הלשון הרע היו "ארץ אוכלת יושבה". ורש"י מסביר שבכל מקום שהמרגלים עברו הם ראו לוויות, כלומר,הארץ ממיתה את היושבים בה. ואכן, זהו לשון הרע.

שבעת האגמים, ברילוצ'ה. לפני ענן האפר

ובכל זאת, נדמה שהכעס של ה' על המרגלים ועל העם שקיבלו את הלשון הרע, היה מוסב דווקא על החטא הראשון שציינו, המסקנה שאין אנו מסוגלים לכבוש את הארץ מהאויב החזק. חטא זה מראה על חוסר באמונה. העם לא סומך על ה' שהוציאנו ממצרים ועשה לעיני האנשים האלו ממש ניסים עצומים, שיוכל גם להכניס אותנו לא"י. להבדיל, נדמה שגם היום יש סביב מדינת ישראל גורמים חיצוניים ופנימיים שמנסים, כמו שאומרים, "להוציא לנו את הרוח מהמפרשים". להפחיד אותנו בכל מיני נתונים דמוגרפים וביטחוניים לכאורה, לפיהם אין לנו חו"ח סיכוי לשרוד, אלא אם "נקשיב להם" ו"נחזיר את זה" ו"נוותר להוא" וכו'. אל לנו להפריד בין הכתוב בתורה למציאות היום-יומית, להיפך, בדיוק בשביל היום (ולא משנה באיזה יום, כל יום) היא ניתנה. בעזרת אמונה איתנה בה' והקפדה על תורה ומצוות, נזכה בעז"ה לנצח את כל אויבנו.

מה אתה שמחים, נראה לך שכבר סיימתי. שבו שבו, לפני אני נדלק.

מעניין לראות את הפרשה הסמוכה לפרשת המרגלים הדרמטית. ה' נראה כ"שוכח" את הנושא עליו הוא דיבר, ועובר במעבר חד לדבר על דיני הקרבת קורבן נדבה, שיחולו רק מרגע הכניסה לארץ. כאילו לא רק לפני שניה, הוא בישר לדור המדבר שכעונש על חטא המרגלים, הם לא יכנסו לארץ. ובכן, יש בפנינו 2 שאלות, מה הקשר בין פרשת המרגלים לפרשת הקורבנות, ולמה ה' "דורך על הפצעים" של עם ישראל. ננסה לענות על השאלות בקצרה.

בסוף פרשת המרגלים התורה מספרת לנו סיפור עצוב אך מעניין. העם מתבשר ע"י משה שהדור הנוכחי לא יכנס לארץ, העם מתאבל ולמחרת בבוקר מחליט ללכת ולירש את הארץ, גם ללא ציווי. נראה שהעם ניסה לפצות על חוסר האמונה שבחטא המרגלים, בעודף אמונה בכיבוש הארץ. משה קורא לעם שלא לעשות את זה, כי ה' לא יהיה איתם במלחמה זו, העם לא מקשיב וניגף קשות מול האויב.

מה עבר בראשו של העם שגרם לו לעשות מעשה טיפשי שכזה, למה ללכת ראש בקיר, כשהכתובת על הקיר. אולי במעשה זה הוא רצה לומר לה', בתשובה ילדותית משהו, "נו, אבל אתמול רצית שנילחם על הארץ, אז למה היום לא". יתכן וסמיכותה של פרשת קורבנות הנדבה היא התשובה של ה'. למעשה נדבה, אקסטרה על המצוות, יש מקום, אבל גם הוא, עפ"י הציווי של ה'. שלמה המלך אומר בקהלת, "לכל - זמן, ועת לכל חפץ תחת השמים". גם למעשים טובים יש מקום רק בזמן הנכון. המצווה של היום יכולה להיות החטא של המחר. אכילה בשבת היא מצווה, ביום כיפור לא ממש. אני למשל התחלתי ללמוד ספרדית שניה לפני שאני עוזב, טיפשי נכון, מי עושה דברים כאלה.

ייתכן ומפרשה זו אנחנו יכולים ללמוד על הצורך לזקק את הרצון בעבודת ה'. שם המשחק במגרש הדתי הוא הציווי. אני צריך להתבונן במעשים שלי ולראות כמה אני עושה כי ה' אמר, וכמה אני עושה כי נעים לי ואני מקבל כבוד. גם לנעימות ולהרגשה האישית יש מקום, אבל בשלב השני. אנחנו לא רק בנים לה', אלא גם עבדים שלו, עושים כי הוא אמר ומתי שהוא אמר, או לפחות מנסים.

וכדי לא להישמע כזה סזיפי ופסימי, יש לנו את התשובה לשאלה השניה. למה ה' מדבר עם העם על מצווה שתחול רק מרגע הכניסה לארץ, אם רק עכשיו הוא הודיע להם שהם לא הולכים להיכנס אליה. ככה, כי לא אבדה תקווה, אם הם לא יכנסו, הדור הבא אחריהם כן יכנס. יש המשך, עם ישראל הוא ערך גדול יותר ממציאות כזו או אחרת. וכמו הפרשה שמסתיימת בכלל מדהים, "ונסלח לכל עדת בני ישראל ,כי לכל העם בשגגה". כשמדובר על כל עם ישראל, אין חטא מכוון, לא יכול להיות. העניין הזה נמצא מעל הלוגיקה. אין רע אמיתי בעם ישראל, ברמה הכלל לאומית כל חטא הוא בשגגה. אפילו אם חו"ח דור שלם חוטא בכוונה, עדיין, בנשמת ישראל אין רבב.

כפרה עליכם, צדיקים!