לה' הארץ ומלואה
תשמעו סיפור הזוי. בערך מגיל 10, שזו פחות או יותר התקופה בה התחילו להתשמש במכונת תספורת ביתית, לא הסתפרתי אצל ספר. מסיבות כאלה ואחרות החלטתי לאחרונה לחרוג ממנהגי, וללכת לראות, מה שנקרא, "איש מקצוע". ובכן, נכנסתי למספרה צנועה, הספר מבוגר עם משקפיים בעלות זגוגיות עבות. במאמר מוסגר, הוא הזכיר לי באופן חשוד ספר שאח שלי ואני הלכנו אליו פעם אחת כשהיינו קטנים. לא במקרה זו היתה הפעם היחידה. היו לו מספרי ברזל חלודות שמשמיעות את הרעש הזה, נו איך אומרים, של המספריים שכבר שאתה רואה אותם, ברור לך דבר אחד, לחתוך הן לא יחתכו. רצה הגורל ואחי היה שפן הניסינות, הוא ניגש בחשש לכיסא העקדה והתיישב. תראו, התברר שלא היתה כל סיבה לחשוש, התפקיד של המספריים בכלל לא היה לחתוך. זו פשוט היתה פינצטה בצורת מספריים. הספר השתמש במספריים כדי לתפוס את השערות ולתלוש אותן מהראש. לפני שהגיע תורי התחלתי לשרוק, והלכתי לדבר בחוץ עם מישהו שלא קרא לי.
ברם, כמו שכבר ציינתי, זה היה במאמר מוסגר. עכשיו אנחנו בסיפור על הספר האורוגוושי משבוע שעבר, טוב, בעצם לא ממש אורוגוושי, אבל נגיע לזה. עצרנו בנקודה בה נכנסתי למספרה וראיתי ספר שדומה לספר שסיפר את אחי פעם, היה שם סיפור רציני עם המספריים, סתם, אל תפחדו, אני לא הולך לספר את זה שוב. שאלתי אותו כמה עולה התספורת, הוא ענה בגאווה שהוא יותר זול מהספר השני שברחוב. הסברתי לו שלא ראיתי ספר איזה 13 שנה, ככה שאין לי מדד להשוואה, ואני אאלץ לקבל את הקביעה שלו לגבי המספרה המתחרה. הוא ראה שאני עם כיפה ואמר, "אהה, ויש לי גם הנחה מיוחדת בשבילכם (היהודים. ש.א.), אני ארמני. לרגע הייתי בשוק, ואז הבנתי שקיבלתי הנחה מספר בדרום אמריקה, כי שנינו צאצאים לניצולי שואות (הטורקים רצחו בשיטתיות מליון ארמנים במהלך מלחמת העולם הראשונה). הזוי ביותר.
ולעניינו, לא מזמן דיברנו על הצורך בלחיות בתודעה ציבורית "חוזרת בתשובה". כלומר, לא להרגיש שהגענו אל "המנוחה והנחלה", ולשם אנחנו צריכים לקדם גם את כל השאר, אלא מוטל עלינו לחתור להתקדמות, להיות בהתחדשות תמידית. כמו חוזר בתשובה שעדיין מחפש את עצמו ולא מרגיש שהיהדות שלו ברורה מאליה. אי"ה, אני רוצה להרחיב טיפה על הנקודה הזו, יותר בממד של האדם הפרטי. היום כבר רבים מכירים את "התיקון הכללי" של ברסלב. למי שלא, ר' נחמן טען שהוא גילה תיקון גדול לפגם הברית, רצף של עשרה פרקי תהילים שונים. בנוסף, בין הכתבים של "רבנו" התגלתה תפילה שמיועדת להאמר בסוף קריאת התיקון הכללי, עליה מעיד ר'נחמן שבה "מעט הכמות ורב האיכות". בתפילה אנו מבקשים שה' יאיר לנו לנמיכיותנו, ובכך יעזור לנו לחזור לתשובה. "ואזכה לחדש נעורי, הימים שעברו בחשך, להחזירם אל הקדושה. ותהיה יציאתי מן העולם כביאתי, בלא חטא".
מה משמעות חידוש הנעורים. בפשט, הנעורים הם התקופה שאדם מרבה לחטוא, ואנחנו מתפללים לה' שנצליח בזכות התשובה, להעלות את התקופה הזו, על הירידות שבה, לקדושה. אבל אם נאמר כך, מה המשמעות של התפילה הזו לאדם מבוגר יותר, אולי היא כבר לא רלוונטית יותר בעבורו, הוא כבר מיושב. אולי אפשר להציע פירוש אחר למילה "נעורים". לאחר המבול בימי נח, ה' אומר שהוא לא יוסיף לקלל את האדמה בעבור האדם, "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". רש"י מסביר שהפסוק לא מנסה לומר שהאדם נהיה רע בגיל ה"טיפש עשרה", מה שאנחנו קוראים נעורים, אלא "משננער מבטן אימו". כלומר, ננער משמעותו יוצא, זז. כמו לנער בגדים. העיקר מבחינתנו שמדובר באיזשהו מעשה, אקט. משמעות החטא היא החלשה עד כיבוי (חו"ח) של כוחות החיים. היצר מרוצה כשאנחנו עצובים. עצוב הוא מישהו שמיואש מדי מכדי להזיז את עצמו. החיים נראים לו בבחינת "יום שכולו ארוך", בצד הרע של הביטוי, אין שינוי, מה שיהיה הוא שיהיה. מה היה, אתה שואל - לא הרבה. אז מה מבקש ר' נחמן עבורנו, "שאזכה לחדש נעורי", שאני אחזור להתנער, אחזור להיות אקטיבי, להטלטל בסערות החיים. או במילה אחת, אחזור לחיות, להרגיש.
שבת שלום!
 |
| חגיגות ספונטניות ברחוב לרגל עליתה של אחת מהקבוצות המקומיות, לגמר הגביע לקבוצות של דרום אמריקה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה