ספרדית קשה שפה

לה' הארץ ומלואה

כחלק מתרבות ה"טרנקילו" (רגוע), לאורוגוושים יש תחביב לחכות לרגע האחרון. כרגע, יום שישי בצהריים, קיבלתי סמס בעברית (או משהו בסגנון) מצעיר מהקהילה, בזו הלשון: "יש מכם בא בית שלח?". לא, אין לכם מה לדאוג לרמת העברית שלכם, אם לא הבנתם. כמו שאומרים, זה לא אתם, זה הוא. ובכן, מתברר שמה שכתוב פה, בעברית חופשית ביותר, הוא: "יש מקום בבית שלכם?", הכוונה למקום בשולחן של סעודת שבת, שתערך כמה שעות יותר מאוחר.

תראו, הכי קל לצחוק על מי שעושה טעויות כאלה, ואל תדאגו, אני לא אשאיר את ההזדמנות מיותמת. הבעיה היא שאוי ואבוי לי אם אני אצחק למישהו על העברית. אם הייתי יודע ספרדית ברמה שהיתה מספיק טובה כדי להבין איך אני נשמע כשאני מדבר בספרדית, תאמינו לי, לא הייתי מוציא מילה נוספת מהפה. אין ספק שהנושא השפה הוא אחד מהחשובים והמדוברים (דו משמעי) בקשר לשליחות. חלק מסויים מהסיבה שכל אחד שיוצא לשליחות עושה את הצעד הזה, הוא כדי ללמוד או להתחזק בשפה המקומית. אתם יודעים מה, גם אם לא נורא אכפת לו, כל הסביבה שלו, חברים ומשפחה, לפני השליחות ובמהלכה, שואלת, מתעניינת וממריצה בנושא הזה.

המשפטים קבועים. לפני השליחות הטון הוא יותר של: "אתה יוצא לשליחות בדרום אמריקה? אז אתה בטח יודע ספרדית. אהה, לא? אז איזה כיף לך, יש לך הזדמנות ללמוד". אחרי כמה זמן בשליחות זה משתנה ל"נו, אז אתה כבר יודע ספרדית? אהה, עוד לא? לא נורא. עוד כמה חודשים אתה תעוף עליה". בהמשך זו כבר סוג של אכזבה מהלוזר הזה שלא יודע כלום, "אבל מה יהיה עם הספרדית, חבל שתצא בלי כלום. תדע, שפה זרה זה נכס".

אז אני אומר לכם, שפה זרה זה לא נכס, זה נאחס. כאילו, לפחות כל עוד העולם יושב לך על הראש, וסופר לך את הימים עד שתדע משהו. האמת שלפני הרבה זמן נדלקה בראשי נורת הרעיון לכתוב על נושא השפה, אבל זה מצריך סוג של החלטה. לשחרר קטע שאומר שאתה מעפן בספרדית זה קצת מקבע אותך במצב הנוכחי. זה ליצור מצב בו תרשם בארכיון האינטרנט לדיראון עולם ככשלון לשוני. אולי לצעד כזה תהיה גם קצת השפעה פסיכולגית. איך קוראים לספר ההוא? אהה, "הסוד". אומרים שכתוב בו שאיך שתקרא לעצמך, ככה גם תהיה בפועל. בעצם, למה ללכת רחוק, בפרקי אבות כתוב שאסור לאדם להיות רשע בעיני עצמו, כי אם אני רשע, מה אכפת לי להמשיך לחטוא. טוב, אז לא לדעת ספרדית זה לא כזה חטא, אבל את הרעיון אני מקווה שהבנתם, מי שאומר יותר מדי שהוא לא יודע, אולי הוא באמת הוא ידע אף פעם.

חלק מקישוט בית הכנסת לרגל "החגים הישראליים" 

אבל מכיוון שהספרדית שלי קצת השתפרה, אני כבר מצליח למלמל בעילגות קצת דברי תורה בספרדית, אני מרשה עצמי לצאת נגד האמונה הדי טפלה הזו, ולהעלות לעיני כל את נושא השפה. בואו נודה על האמת, זה לא לגמרי סתם, שכולם מתעניינים בנושא הזה. כשהגעתי לדרום אמריקה הופתעתי לגלות שיש כמות מכובדת של אנשים, מסוגים שונים וממדינות שונות, שמסתובבים בעולם כדי לחזק את השפה הנוספת שלהם. חלק במסגרת חילופי סטודנטים, חלק תוך כדי עבודה, וחלק בלי מסגרת וסיבה נוספת בכלל, סתם, כדי "להרחיב אופקים". שפה זה לא רק מילים, זו גם לא רק דרך תקשורת עם אנשים שונים, זו גם קצת דרך ללמוד על תרבויות ומציאויות שונות. ללמוד שפה זו גם אחלה דרך להעביר רגעים משעממים.

אבל כמו שפתחתי, יש בזה גם קושי. קשה להיות בן 20 ומשהו (אני כבר בגיל שלא מגלים), אבל להיות ברמה של תינוק מבחינת השפה. זה קצת מאמלל שכל יד בגן מדבר יותר טוב ממך. פתאום כשבאים אנשים שעשו עלייה וצוחקים על העברית של מי שעוד לא עשה ולא מדבר טוב, "מה עשית חצי שנה בישראל?", זה מעצבן גם אותי. זה לא שאני כזה רגיש לרגשות הזולת, אני ככה רק בגלל שאני מבין את המצב שלהם. מה, אתה יודע יותר אז מותר לך לצחוק. בקיצור, זה קצת שיעור בצניעות. כי קורה גם קורה שאנחנו מנצלים את החוזק היחסי שלנו על מישהו אחר, בכל נושא שלא יהיה. זה ברמה האישית. וחוץ מזה, ברמה הלאומית, להבין שיש שפות אחרות, שיש תרבויות אחרות, שהשמש לא זורחת לנו מהטוסיק, זה דבר חשוב.  

"ובמה יתגאה לב האדם?...ואם מתפאר בחכמה, "מסיר שפה לנאמנים, וטעם זקנים יקח". נמצא הכל שווה לפני המקום, כי באפו משפיל גאים וברצונו מגביה שפלים. לכן תשפיל עצמך וינשאך המקום (אגרת הרמב"ן)".

ונסיים בבדיחה חרושה, שמשום מה נשמעת לי קשורה לנושא.  מה השפה החזקה של עראפת? העליונה.   

שבת שלום!