טוב, ביום שישי היה לי יום הולדת 23. תודה על הברכות שלא איחלתם. יש לכם הזדמנות לתקן בלועזי. אני אנסה להתעלם מהעובדה שהפייסבוק גילה לכם.
יום הולדת זה יום לא קל. עזבו אתכם משטויות של "אני כזאת זקנה, בחיים אני לא אומרת בת כמה אני" (זה מזכיר את הילדים בבית ספר שלא מספרים כמה הם קיבלו במבחן. לנגוח בהם, אהה? סתם, חו"ח).
יש משהו כבד באויר, רצינות כזאת. מה גם שהציפייה שיעשו לך מסיבת הפתעה בלי שתזכיר להם, אולי מתחילה בילדות, אבל לא ממש עוברת בהמשך. אני לא כ"כ יודע להסביר מה בדיוק גורם למועקה. "הזמן עובר ולא הספקתי כלום" - גם אם זה נכון, אני לא מחזיק מזה. זה לא בא ממקום מקדם (כמו הילדה שמראה לך את הציור ואומרת "תראה איזה מכוער" רק בשביל שתגיד לה שזה יפה. מסתבר שאני ביום נוסטלגיה).
בראש השנה שעברה היה לי חלום. אני די זוכר אותו, שזה אירוע נדיר בפני עצמו. הייתי בקומת חנייה בקניון בלב המפרץ. מבעד לזכוכית ראיתי שני ילדים דומים ודי קטנים (5-8) יושבים ביחד בתוך אמבטיה. החדר היה די חשוך, מואר קצת באור כחול. הם היו נקיים ויפים, עם ראש מגולח. הם לא חייכו. בעיינים שלהם יכולת לראות שהם עברו משהו לא פשוט.
אח"כ היה חלום נוסף. גם בו, ילדים מאחורי זכוכית. הפעם החדר היה מואר. היו הרבה ילדים, הם חייכו ושיחקו. הפעם היה להם שיער.
סיפרתי על החלום לחבר. הוא הסביר לי שמים הם סימן להיטהרות, ששיער ארוך הוא סימן לדין. הילדים עברו משהו קשה. רואים את זה עליהם, אבל בסופו של דבר הוא טיהר אותם, בירר אצלם דברים. אולי שניים הוא סימן לשנתיים.
הילדים בחלום השני חזרו להיות מי שהם. הרבה ילדים שמשחקים. גם מבעד לזכוכית, יש מרחק. אבל אחרי הכל יש גם שמחה.
חב"ד נוהגים להגיד בכל יום את מזמור התהילים של הגיל שלך. נגיד מלאו לי 23, אז עכשיו סיימתי להגיד את מזמור כג', והתחלתי את שנתי הכד'. נראה לי שאפשר למצוא במזמור את העבודה שלך להשנה.
מזמור כ"ג שסיימתי להגיד הוא מהמזמורים המוכרים. "מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר". אפשר להבין אותו בכמה צורות. מצד אחד יש שמחה בה'. מצד שני קושי. עניין העיקרי בו הוא, שההרגשה שה' נוכח ממלאה בכוחות. עוזרת לסבול ייסורים. "שבטתך ומשענתך המה ינחמוני". לא רק כשאתה משענת שלי, גם שאתה מכה אותי בשבט (מקל) אני מתנחם, כי אני יודע שלפחות הם ממך.
"גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע-כי אתה עמדי".
ואחרי הכל, מה אני בסה"כ רוצה? "נפשי ישובב, ינחני במעגלי צדק למען שמו". שתמשיך להיות הרועה שמוביל אותי, אבל שזה יהיה בשמחה. גם אם אני מסתובב במעגלים לפעמים, שיהיו מעגלי צדק, שתהיה להם מטרה, שאני אצליח להרגיש אותה. זה מזמור של קושי שמתחיל להתברר. הלכת בחושך הרבה זמן. פתאום אתה רואה אור. הוא לא לגמרי ברור, אתה גם מסתנוור ולא מבין מה קורה, אבל לפחות גילית שלמערה יש סוף. שחושך הוא לא מצב נתון. ואתה מתפלל שתזכה להמשיך ללכת, אבל שזה יהיה באור.
אנחנו לא אוהבים לראות סבל. אבל אם אנחנו כבר שומעים על אחד, אנחנו לפחות מצפים שיהיה מרגש. אם אנחנו רואים בנאדם על הקרשים נחפש את "הסיפור" שלו, מתי אבא הרביץ לו חו"ח, מי אנס אותה חס ושלום. פחות מזה? תפסיק להיות בכיין, יש אנשים שבאמת קשה להם, אל תבזבז לי את הזמן. אנחנו לא באמת אומרים את זה, אבל יכול להיות שזה נמצא באיזהו מקום.
אין מפורסם שכשהוא יתראיין לעיתון הוא לא יספר על ה"שמיכה" שהילדים בכיתה עשו לו, איך הוא התמכר לסמים, ושהוא מזריק עוגיות שוקולד-צ'יפס 37%. הזננו את המושג של הקושי. הוא צריך להיות קושי ביחס לאחרים, לא לעצמו. סרט אקשן שריגש אותנו אתמול, נראה אומלל היום. איפה הפיצוצים, איפה הבחורות?
אנשים עוברים רגעים קשים. לא תמיד יש להם הסברים למה ואיך. יכול להיות שהם בעצמם לא יודעים. אבל העניין הוא שכקשה, לא שואלים שאלות.
בפרשת "וישלח" יעקב נאבק עם ה"איש". מי האיש, מה הוא רוצה? התורה לא אומרת לנו. אבל יש חושך, ולכן הוא קיים.
יעקב נאבק, הוא לא יודע במה, לאיש אין שם. זה לא משנה מי הוא. העיקר הוא המאבק. יעקב נלחם על חייו. הוא גם נפצע.
לוקח זמן, אבל בסוף האיש הוא שצריך לברוח. האור מגיע ואין לו קיום באור. גם יעקב לא יידע להסביר אח"כ מה קרה שם.
אבל הוא לא נותן לאיש ללכת לפני שיברך אותו. אם סבלתי, לפחות תראה לי שזה היה שווה. הקושי הוא שמברך בסוף.
האיש משנה ליעקב את השם. עד עכשיו היו לך דברים בעקביך, אולי עשית חטאים. עכשיו שינית מהות. זה לא טוב או רע, פשוט שינית מסלול. העובדה ש"שרית" עם אנשים, ששרדת אותם, הייתה בזכות זה שגם עם אלוקים שרית-ואז יכולת להם.
היית עקום, עכשיו אתה ישר-אל. הקושי הורס, יעקב נשאר צולע, הרושם של המאבק ניכר, אבל מבחינה פנימית הוא נולד מחדש.
"להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות". גם כשאני הפסקתי להאמין, האמונה שלך בי הצילה אותי. עכשיו כשבוקר, אפשר להסתכל לאחור, להצביע ולהגיד שגם זה היה חסד, פשוט לא היה לי את האור כדי לראות.
טוב להודות לה'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה