העברית המשובשת של החבר'ה פה יוצרת מצבים מצחיקים. כאילו, של מי שבכלל יודע משהו בעברית. כרגע למדתי עם מישהו באיזשהו ספר, שסמוך לשבת אסור לעשות מלאכה קבועה ובשכר. ברם (however), אם ברור שהמלאכה נעשת לצורך השבת, היא מותרת אפילו סמוך לשבת. ונתתי לו דוגמא, חשמלאי שבא לתקן את המקרר לפני שבת. אז הוא אמר לי: "רגע, לא הבנתי. המקרר יהודי?"
פרשת תולדות כבר עברה, אבל "אין מוקדם ומאוחר (באמירת דברי) תורה". סיפור גניבת / החלפת הברכות של יעקב ועשו, הוא מהמורכבים בתורה מבחינה מוסרית. איך שלא תקרא את זה, הבטן קצת מתהפכת. המדרשים מספרים לנו שעשו היה ממש רשע, והיה אסור שהוא יקבל את הברכות. עם ישראל צריך להיבנות על יסודות של מוסר, ולעשו אין את זה (חוץ מזה, שבלי יעקב לעם לא יקראו "ישראל", ככה שחבל לפגוע בשם של המותג. איך היית קורא לעם של עשו? "שעיר"? לא מקורי, הגרוזינים עלו על זה קודם). מצד שני, הבכי של עשו מרגש, הוא באמת מסכן. הנטייה שלנו היא לרחם על המסכן, וזה טוב (אגב, התניא מסביר שהרחמים שבעם ישראל באים מצד הנפש הבהמית, שהיא לאו דווקא רעה, אבל טבעית וראשונית. זה יכול להסביר איך במקרים מסויימים אנחנו מתפתים כעם לרחמים של שקר).
אבל אולי זה באמת החידוש. זה שעשו מסכן לא אומר שהוא לא רשע. זה נשמע דבר פשוט, אבל החיבור לצער של הזולת לפעמים מבלבל אותנו. אנחנו חיים בעולם פוסט-מודרני (לא ידוע אם המושג הזה קשור, אבל אני נשמע מזה משכיל בעזרתו, אז תזרמו איתי) שבו, לפני שמקבלים עצה מאחרים, אנחנו מעדיפים קודם כל לחוות את הצער שבטעות בעצמנו, ורק אז להודות שזו לא הדרך.
גם מהחטא אפשר לעלות, אפילו אפשר ללמוד דברים מהנפילה. יותר מזה, יכול להיות שבדיעבד לחטא היה חשיבות (ר' צדוק). אבל עם כל זה, יש דין בעולם, יש מותר ואסור, יש שכר ועונש. על טעויות משלמים. אנחנו מרחמים על עשו כי הכאב שלו מרגש אותנו, אנחנו יודעים מזה צער. אבל זה לא הופך אותו לפחות רשע. מה שהופך אותנו לראויים לשם "אדם", וגם מצדיק את קיומנו בתור עם, הוא המצוות. המעשים הטובים מבחינה אובייקטיבית. לא רק טוב שלא נגלה לעין עדיין. אולי התורה באה ללמד אותנו, שעם כל החיבור וההבנה, הרשע הוא לוזר. הוא מסכן כי הוא נשאר מאחור. מרגש לראות אנשים במצוקה (לא כל מצוקה קשורה לחטא חס וחלילה), גם חשוב לעזור להם. אבל עם כל האהבה, המושגים של טוב ורע עדיין נשארו.
לא קל לי להגיד את זה. כל הפוסל - במומו פוסל (לא רק מומו הערס). אבל אולי אם נצעק ליצר הרע שלנו יותר חזק, שהדרישות שלו מאיתנו יהרסו לנו את החיים, הוא יקשיב. אז כן, חטא זה רע. ליפול בפח של היצר הרע זה להיות פראייר. כל הבאסה.
אבל בחייט, איזה מסכן עשו?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה