בית יהודי

לה' הארץ ומלואה

אני מנסה לכתוב עכשיו על נושא מסובך, ואני מקווה שה' יעזור לי לא להגיד שטויות.

בתי חב"ד הם אסואציה אוטומטית לטיול בחו"ל. ככל שאתה מטייל יותר זמן ובמקום רחוק יותר, הם מקבלים יותר משמעות. במסירות נפש עצומה החב"דניקים ה"שלוחים" מקריבים את כל ה"חיים" שהיו יכולים להיות להם (חיים במרכאות, כי גם ככה זה לא פחות חיים), כולל ילדות נורמלית לילדים, והולכים לחורים הכי גדולים בעולם, כדי לקרב אנשים ליהדות. גם מבחינה כלכלית הם מחזיקים את הבית, מתרומות, מהכסף של עצמם. זו באמת מצווה עצומה, שלא כל אחד מסוגל לה. הם עושים את זה כי הם חושבים שזה מה שהרבי רוצה שה' יעשו, והקשר איתו והצפייה למשיח נותנים להם כוחות בלתי נדלים לעבודה הקשה. חשוב לדעת, בתי חב"ד למטייל שכולנו מכירים, שוליים מבחינה כמותית למאות בתי חב"ד לקהילות שפזורים בעולם.

כשמדברים על חב"ד צריך להיזהר מלהכליל, כי המון מהחב"דניקים שנמצאים בקשר עם "העולם החיצון" לא נולדו כחב"דניקים, והם לא תמיד מייציגים נאמנה את הדרך של חב"ד. ובכלל, בתוך החסידות הזו יש לא מעט זרמים, שגם אני לא מכיר בכלל.

אני רוצה לספר על החוויה שלי מבתי חב"ד, ואני יכול להגיד ששותפים להרגשה שלי לא מעט בכלל מוצ'ילרים אחרים שפגשתי, חלק גדול מהם דתיים. בטיול יצא לי להיות פעמיים בשבת באותו בית חב"ד, ופעם נוספת בבית חב"ד אחר, אבל אליו הגעתי באמצע השבוע. למי שפחות מכיר, בתי חב"ד מגדירים את עצמם בתור "כתובת לכל עניין יהודי". הם מציעים עזרה בכל עניין, לא רק דתי, ובגדול פעילות השיא שלהם היא ארוחת שבת. בחלק גדול מהבתים יש אפשרות להתנדב בבית חב"ד, וחוץ מחוויה מעניינת גם לקבל מקום לינה ואוכל.

בכל מקרה, הגענו לבית חב"ד בשבת הראשונה, ונאמר לנו שהמחיר לארוחת ערב שבת, שהיא הארוחה הגדולה שמגיעים אליה המון חבר'ה, הוא "תרומה". והמחיר לארוחת שבת בבוקר אחרי התפילה, שמן הסתם מגיעים אליה בעיקר אנשים דתיים שקמים לתפילה, בנוסף למתנדבים, הוא 15 ש"ח. הגענו בערב עם המון ציפיות, ובתפילת ערבית היה ממש מפוצץ. ציפינו לתפילה שמחה עם הרבה שירים, כדי להגיע ללב של החבר'ה, והאמת שהנוסח החב"דניקי המוקפד קצת יבש אותנו. חשבנו שבקהילה שלנו באורוגואי זה היה הרבה יותר שמח ומלהיב. אחרי התפילה יצאנו לחצר, שם חיכו לארוחה קרוב ל200 איש, זה מרשים. אכלנו שם בערב ובבוקר, ארוחות לא מוצלחות בלשון המעטה, אבל אי אפשר להתלונן. לאט לאט התחילה להתפתח אצלי הרגשה לא כ"כ נעימה של התעלמות מהאורחים הדתיים בבית חב"ד. השירים שהם מציעים לשיר מושתקים, הרבנים של חב"ד לא ממש מתייחסים אליהם, בכלל, חוסר נעימות כללית באויר.

במהלך השבוע שלאחר מכן הגענו להתוועדות חסידית בבית חב"ד אחר. אמנם אנחנו באמת חובבי התועדויות, אבל לא פחות קרצה לנו ארוחת הערב הכשרה. היה ממש טוב. אווירה נחמדה ואוכל טעים ומפנק באוירה חמה. פחות התחברנו לדיבורים הארוכים על הרבי המשיח, אבל כיבדנו והשתתפנו. אחרי האוכל הם התעקשו שניקח הרבה לחם ביתי, כי הוא היחיד שכשר.

בשבת השנייה חזרנו לבית חב"ד הראשון. שילמנו בטעות הרבה יותר כסף משצריך, אבל כפרות, תרומה. אחרי תפילת שחרית אחד הרבנים אמר שעכשיו יהיה קידוש ואח"כ ארוחה רק למתנדבים. חשבנו שזו טעות, או שמנסים לנפנף את מי שלא שילם. אבל לאט לאט התחיל להתברר שאין שום טעות. פשוט הרב החליט שעה לפני שבת לבטל את הארוחה. בהתחלה חשבנו שזו אי הבנה תמימה, אבל כשהרב החליט להופיע הוא אמר ש"יחס גורר יחס". לא ידענו על מה הוא מדבר. מה שכן ידענו שמשפחה עם 3 ילדים, זוג נשוי, ו10 רווקים שומרי שבת ש"בנו" על האוכל בבית חב"ד ושילמו עליו כסף, תקועים עכשיו בלי כלום. תחשבו על משפחה עם ילדים קטנים בלי אוכל בשבת שיוצאת בשעה 22. לא קיבלנו שום הסבר, שום התייחסות. מישהי ניסתה לברר אם אפשר לפחות לקבל קצת חלה לאכול, כי את זה בטח לא נשיג, והרב אמר שהוא לא רוצה שהיא תטלטל אותה, היא אמרה שהיא לא תטלטל וזה לא שינה את דעתו. אז מרוב צדיקות הוא גרם למשפחה ולזוג לאכול במסעדה לא כשרה בשבת. אנחנו הסתדרנו ב"ה, עם דגני בוקר "טריקס". הוא נטו גרם לחילול שבת, ועוד לא דיברתי על חילול ה'.

בינתיים התברר שכל מי שהיה בתפילה ולא הגיע מבית דתי דווקא קיבל ארוחה, בלי קשר לתשלום. הוא אמר שהם יחללו שבת בלי ארוחה ואילו אנחנו הדתיים "נסתדר". אחרי תחקיר קצר התברר שהרב טען שהדתיים לא משלמים על הארוחה. לא שהוא נתן לעובדות לבלבל אותו. בערב שבת הגיעו 200 איש, אחרי שנרשמו 70. בבוקר היו אולי 20, כשהרוב המוחלט שהגיע בבוקר שילם הרבה יותר משצריך. כמה שבועות אחרי שמעתי "שיחס גורר יחס" משמעותו, שבשבת הקודמת אחת מהבנות יצאה נגד חב"ד בשיחה עם הרבנית.

זה לא הכל. שמענו עוד סיפורים וגם בסיפור הזה יש עוד. במוצ"ש הזוג שנתקע בלי אוכל הגיע להגיש מכתב תלונה על היחס. אחרי שהם אמרו שהרבי היה מתגלגל בקברו אם הוא היה רואה את זה, הם גורשו בצעקות מהבית, מול כל המתנדבים. אדם מבוגר שהגיע להתלונן, קיבל תשובה ש"אתה רוצה ת'כסף שלך, אין בעיה, בוא אני אתן לך 15 שקל". וכל זה מול כל הנוכחים במטרה לבזות. אותו אדם שילם 200 ש"ח, וגם את ה15 שקל הוא לא קיבל, לא שזה היה העניין.

אני חש מקורב לחסידות חב"ד. מאז אותו הסיפור ואולי קצת לפניו, אני מרגיש רחוק יותר. אין ספק שמדובר במקרה ספיציפי של שליחים שלא בשלים לעבודה הזו. אבל עוד לפני האירוע היה נדמה לי שמדובר בעניין יותר עקרוני. החב"דניקים החדשים מנסים לייצר חב"דניקים חדשים, ולא לקרב ליהדות. מי שהסיכוי ל"חבד" אותו נמוך, כבר לא ממש מעניין. זה דבר לגיטמי ומובן, אבל התנהגות כזאת גורמת לאיבוד הלגיטימציה של הסיסמא "הבית של כל יהודי".

אח"כ חשבנו באירוניה על כך שלפני הקידוש בערב שבת הרב מקפיד להקדים בדיבור רומז משהו, שהוא שומע על יותר ויותר מקרים של ישראלים ששילמו לכל מיני גורמים בעבור כל מיני שרותים, ויצאו בלי כלום. אותם נותני שירותים שעבדו עליהם היו לרוב "דוברי עברית", להגדרתו. לכן הוא מציע לפנות אליו לברר לגבי כל עניין, לפני שמשלמים. אחרי המקרה שקלנו לשלוח מכתב ששילמנו כסף לדוברי עברית, ולא קיבלנו שירות, אהה כן, וזה קרה אצלך בבית. כאילו, אם הייתי משכיר רכב ולא מקבל אותו הייתי עושה מלא בלאגן, אבל בבית חב"ד מאכזב מאוד שזה קורה, אבל מה תעשה, תהפוך ת'שולחן?

הסיפור הזה מצטרף לעניינים נוספים כמו הקצנה בנושאי כשרות, שגורמת לאנשים להתייאש מלשמור כשרות. במקום לתת לאנשים שומרי מסורת כלים להימנע מאיסורים גדולים, באותו הבית חב"ד נאמר ש"חלב עכו"ם וחזיר זה אותו הדבר מבחינתנו". על רב ציוני שעבר שם נאמר ש"מבחינתו אפשר לאכול חזיר". עניין המשיח המוקצן והבעייתי. שוב, זה מקרה קיצוני, אבל לדעתי באיזשהו אופן רק יצא המרצע מן השק, והמקרה משקף עניינים מהותיים.

מצד שני, גם הדתיים צריכים לראות איך הם רגישים יותר לנושא. אם אתה מגיע לבית שכזה, אתה צריך לקבל על עצמך את הלך הרוח. לא לדבר בזמן ששרים, כי "אני מכיר את זה כבר, וזה לא בעיה לדבר". גם לא חובה לפתוח את הנושא הרבי והמשיח, גם אם אתה ממש חושב שזו "עבודה זרה" חו"ח. באת למקום שמנסה להכווין לכיוון מסויים, או שתיתן להם לעשות את העבודה שלהם או שלא תבוא. הם לא חייבים לך כלום, חוץ מחובה מוסרית.

  

לא הייתי מספר את כל זה כדי לצאת נגד חב"ד, מי אני בכלל שאני אעשה את זה. אני רוצה להיות חיובי. הגיע הזמן שהדתיים הלאומיים יכנסו לפרוייקט הבתים יהודיים, כאלה שמשקפים את הערכים שלנו. שפתוחים באמת לכל יהודי, שמוכנים לקבל את קיומן של דרכים אחרות, גם אם זו לא דרכם. בעולם מסתובבים אלפי מטיילים ישראלים, שרק מחפשים פינה חמה וביתית בתוך כל הטיול הזה, אלפי ק"מ מהבית. בזכות המרחק מישראל, מה"כפייה הדתית" וכל ענייני המתח בין דתיים לחילונים, הם מרגישים קרובים ליהדות יותר מאי פעם. זו הזדמנות אדירה לקרב אותם. זו מטרה ראשונה במעלה.

זה קשה, המטרה של החב"דניקים בחיים היא השליחות, אף אחד לא שואל אותם בבית מתי הם יסיימו את התואר. לעומת זאת, הדתיים משחקים על שני המגרשים, ומי שנעלם מהארץ לכמה שנים, "מפסיד" לכאורה ב"מגרש החיים". הדבר הזה מקשה למצוא שליחים ועל יצירת המשכיות ותחלופה של משפחות השליחים. הגיע הזמן לעודד כחברה את הנושא הזה. לא רק התנחלויות, לא רק גרעינים תורניים, גם לא רק שליחויות בתפוצות עם קהילות יהודיות, גם בתים יהודיים. מי מתנדב?