לה' הארץ ומלואה
אי"ה, אתם תצטרכו לסבול עוד קצת דיבורים על הטיול. קצת מצחיק לדבר חודש וחצי על טיול של חודש, אבל תזרמו איתי משתי סיבות. העיקרית כי אני פרפקטיוניסט דפוק, ואם החלטתי לכתוב על משהו, אז יתהפך העולם, ואני בכל זאת אכתוב. והשנייה היא שאם אני אדבר הרבה על הטיול, אולי עוצמת החוויה תגדל, ואני אחסוך לעצמי כסף וזמן של טיול נוסף וארוך הרבה יותר.
כבר דיברנו בפעמים הקודמות על כמות הישראלים המטורפת שמטיילת, ובנפרד על בתי חב"ד. הפעם נשלב את שני הגורמים, מה יצא – מוצ'ילרים דתיים. שתדעו, לא מעט בכלל צעירים שגדלו בבתים דתיים מטיילים בעולם. התנסחתי בצורה הזאת, ולא סתם אמרתי "דתיים שמטיילים", כי חלק מסויים מהם, שהוא אגב לא קטן כ"כ, לא ממש דתיים עכשיו. בכל זאת כללתי אותם באגף "הדתיים", כי למרות הכל, השפה המשותפת שלנו גדולה יותר, ובד"כ נוצר חיבור בין אנשים שגדלו ברקע דומה, גם אם יותר מאוחר נפרדו דרכיהם.
מי שלא גדל כדוס יכול חשוב שאין כמעט דתיים שמטיילים. אבל מי שמכיר את הדקויות, יכול לזהות חלק גדול מהם. הסיבה שהחילוני יחשוב ככה היא שמבחינה חיצונית, כלומר כיפה וציצית, לרוב הדתיים לא מורגשים. זה קשור לסוג החבר'ה שיוצא לטייל, שהוא פועל יוצא מסדר העדיפויות שאותו אדם קבע לעצמו בחיים (ושלא יהיו טעויות, אני מכבד את הסדר הזה). פחות מהר להקים משפחה או ללמוד באוניברסיטה, יותר להירגע, לחשוב ולהנות. מה גם שהדוסים ה"כבדים" יותר, נוטים להעדיף שלא לצאת מהארץ, ולכן לא מטיילים בעולם.
חלק מסויים מהדתיים עושה את מה שחלק מסויים מהדתיים עושה גם בצבא. זו לא חזרה בשאלה בומבסטית, אלא הפסקה מטודית קצרה יותר או פחות, בה פחות מקפידים על כשרות, נגיעה וכו', ואח"כ חוזרים לארץ ולתלם הדתי, מתחתנים עם אישה דתיה, מגדלים ילדים דתיים, ובקיצור, דתיים. חלק אחר מהמוצ'ילרים הדתיים, אותו קצת הזכרנו מקודם, יותר מקפיד על הלכה, אבל בוחר שלא לשים כיפה. מה גורם לו לעשות את זה, בואו ננסה להבין.
להיות על התקן של הדוס זה תפקיד מחייב, ולא לכולם יש כוח אליו, כשהם באים להתרענן קצת מהארץ ומהציפיות מהם. בד"כ ישראלים שפוגשים אחד את השני מתחילים לדבר, "גל עולה או גל יורד (מטייל מצפון לדרום או הפוך)?", איפה הייתם ואיך היה?", וכמובן, "כמה עלה לכם? כי לי זה עלה פחות". אז לשיחה הריטואלית יש שלב נוסף. זה הולך בד"כ ככה, "תגיד, אפשר לשאול אותך שאלה? אבל אתה לא חייב לענות. איך אתה מסתדר עם הקטע של הכשרות בטיול?". יש לשואל המשכים אפשריים לשיחה, כמו "כי אני בארץ דווקא מקפיד, אבל בטיול זה קשה". בקיצור, אתה יכול להנות מהמבוכה ומהתמימות שבשאלות, ולחשוב שוואלה, זו הזדמנות טובה לקרב אנשים ליהדות. מצד שני, הגיוני גם שתרגיש שזה עול, ותעזבו אותי ותנו לטייל בשקט. אהה, וגם נמאס לי לנאום על מוצרים יותר כשרים או פחות טרפים שיש במדינה הזו. יכול להיות שזה ועוד כל מיני מחויבויות דתיות גורמות לאנשים לשים את הכיפה בכיס. לפעמים אדם שמתיר לעצמון דברים אסורים, לא רוצה לגרום למי שלא יודע שזה אסור, לחשוב שזה מותר.
לנו דווקא יצא לא מעט פעמים לדבר עם אנשים על כל מיני נושאים יהודיים. מתברר שלשליח אין אף פעם חופשה. מה כשר, שמירת נגיעה ואיך מסתדרים איתה, ואחי, התחלתי להניח תפילין ואני לא סגור על מה אומרים, ואיך נוטלים ידיים לפני תפילין (זו היתה השאלה), ובכלל, כל מיני ויכוחים תאולוגיים שונים על אבנים גדולות שה' יכול או לא להרים, כפייה דתית וכאלה. הקיצקץ, יהודים חמודים וסקרנים שמחפשים לעצמם דרך בחיים (כבר דיברנו על הצורך הדחוף בבתים יהודיים נוספים?).
למוצ'ילר הסטלן הממוצע אין מושג איזה יום היום, הוא פשוט חי בבחינת עולם הבא, שהוא "יום שכולו ארוך", למשך 4-6 חודשים. לאו דווקא בגלל הסמים, אלא פשוט כי הוא עדיין בטראומה מהצבא ומסיר הלחץ שנקרא מדינת ישראל. אז הוא טס אלפי קילומטרים רק כדי להיות פתור מכל מחויבות, אפילו לימות השבוע ולמתי קמים והולכים לישון. בסיטואציה כזו, כשמישהו מסתובב בהוסטל או בעיר עם בגדי שבת, זה מעשה משמעותי. אנשים אומרים לך, "וואלה אחי, שבת היום? די! לא היה לי מושג". לפעמים הם גם מבקשים שתודיע להם לפני שאתה עושה קידוש. בקיצור, אווירת שבת. באחת השבתות שיחקנו כ"כ הרבה "יניב" (משחקים קלפים, יא זקנים), עד שבמוצ"ש אחרי ההבדלה אנשים אמרו לנו, שנראה להם שמבלי לשים לב, הם שמרו שבת.
בכלל, אנשים ממש חמודים. גיליתי שחזיר זה כן נושא משמעותי כמעט אצל כולם. זה לא אומר שלא אוכלים, אבל יש אליו יחס מיוחד. למשל כותבים עליו שירים ("סין קסו, סין חמון, או-און. [בלי גבינה, בלי חזיר, או-און. רימיקס לשיר דרום אמריקאי]). חלק גדול מהמוצ'ילרים הישראלים לא אוכל חזיר, חלק אוכל ומתבייש בזה, ויש חלק שאוכל ואח"כ מרגיש צורך לספר את זה לכולם, מה שאומר שגם בשבילו זה לא דבר טבעי כ"כ.
ועם כל האוירה האופטימית הזו, היה חשוב לי לכתוב את הפוסט הזה מסיבה שונה. כל הצעירים או הצעירים בנפשם שמתכוונים לטייל בעולם, חשוב שתדעו. יש איזושהי אי בהירות בנושא. כמעט ב100% מהמקרים, כשהחלטתם לטייל בעולם לתקופה ארוכה, קיבלתם על עצמכם התפשרות בהלכה, בלשון המעטה. לא קיימת אפשרות מושלמת של אוכל כשר, לפחות לא בדרום אמריקה. ואני לא מדבר איתכם על כשרות מהדרין, ואפילו לא על תעודת כשרות פשוטה, אני מדבר איתכם על כשרות מאוד מאוד גבולית. אפילו לחם זה דבר שיכול להיות מאוד בעייתי לאכול. מעטים האנשים שמסתובבים עם נפה ומכינים לעצמם את הלחם, וגם אלה נתקלים בבעיות. רוב האנשים מתקשים לחיות על ירקות חצי שנה, וגם אם אתם לא כאלה, כנראה שתתקלו בבעיות. ראו הוזהרתם. אהה, וכמובן שיש בעיות הלכתיות אחרות. לישון בחדר עם בנות, אווירה כללית לא דתית במיוחד וכאלה. גם לצאת מהארץ זה לא לגמרי מותר, לא?
אני לא אומר לא לטייל, ואפילו אני רוצה עוד, אבל תדעו שזה לא פשוט בכלל. אתם יודעים מה, אחד מהדברים שהכי קשים לי, הוא לקלוט שכדי לחיות חיים דתיים אמיתיים, יש אשכרה ויתורים משמעותיים שצריך לעשות, חלומות ותכנונים שפשוט לא הולכים ביחד עם תורה. לא יודע אם טיול או אחד מהם, אבל השאלה נשארת תלויה באויר.
רציתי לכתוב משהו לפורים אבל לא הגעתי לזה. אז רק משפט קצר של ארז לב הארי מהשיר "בסוף היום" שמישהי הפנתה את תשומת ליבי לקשר שלו לתחפושות.
"אם הייתי אני הייתי מישהו אחר".
בעז"ה שנזכה לפורים שובר מחיצות!
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה