בס"ד
תגידו, זה באמת שכולם מתים, או שזה רק מושך יותר תשומת לב מהלידות?
אומרים שהמוות הוא חלק מהחיים, אבל אנחנו בני אדם, וכשבן אדם רוצה להגיד את דעתו הוא אומר "בעייני". הדעת שלנו היא בעיקר במה שאפשר לראות, וכשלא רואים זה קשה.
וכמו שאומרים בטלויזיה כשמחלקים את המסך בין פיגוע למשחק כדורגל – "חייבים להמשיך". ההבדל שאנחנו לא "חייבים", אנחנו רוצים. אנחנו אוהבים את החיים ונמשיך. וה' יתן לנו גאולה שלמה בקרוב ממש.
כשדיברתי בסקייפ עם השליח הקודם, לפני שהחלפנו את הצדדים של המחשב (כאילו, כשהוא חזר לארץ ואני באתי לפה. לטובת חברי לנשק, הגולנצ'יקים), הוא אמר שהרקע ההיסטורי של היהודים פה הוא מאוד חילוני. לכן כשצעיר חוזר בתשובה (וזה קורה הרבה, ב"ה), הוא מיד עולה לארץ, כי קשה לחיות באורוגואי בתור יהודי שומר תורה ומצוות (אישה, כשרות וכו').
הצברים שבינינו לא מודעים כ"כ למורכבות שבעליה לארץ. זה לא רק הקושי שבלעזוב את המשפחה, השפה והתרבות שלך. אפילו מהצד הדתי, אם כל הדתיים יעלו, לא יהיה מי שידאג לחיים היהודיים של מי שנשאר מאחור. בכל מקרה, כתוצאה מכל העובדות הללו, אמר הex שליח, אתה תהיה 7 הכי צדיק במדינה. אז קודם כל, זה מצחיק. חוץ מזה, שמחתי לגלות מהר מאוד שהמציאות רחוקה מלהיות ככה (כאילו, אני 5, סתם). כמעט בכל פרמטר דתי אני מפסיד, בטח בהתחשב בעובדה שכמעט כולם חוץ ממני באים מרקע הלכתי-רוחני של "תינוקות שנשבו".
כל מה שהקדמתי לכם עד עכשיו, לא מפריע לחבר'ה המקומיים להתייחס להוא שבא על תקן "הדוס הציוני", כאל אחד שסיים את כל הש"ס פוסקים, ועדיין מצא זמן להיות מ"פ בצבא וחקלאי שזוף ושרירי, מייבש ביצות וטוחנן זה בזה. למה אני מתכוון, שבאים אליי מדי פעם חבר'ה בני גילי mas o menos (פחות או יותר), כדי להתייעץ איתי בשאלות הרות גורל. כאילו, הם אשכרה חושבים שאני מבין משהו מהחיים שלי. אבל אל תגלו להם שזה לא ככה, אני מקפיד להנהן בדעתנות, ולענות תשובה שהמצאתי כרגע מראשי הקודח.
לדוגמא, חבר שאל אותי אם לשנות את השם שלו לשם עברי לפני שהוא עולה לארץ. עניתי שאולי באמת כדאי, אבל בכל מקרה, לשנות שם זה נראה לי דבר מאוד לא פשוט מבחינה אישית, כי שם מייצג מהות. אז הוא אומר, "רגע אז לא לשנות"? כאילו, מאיפה לי, מה אתה שואל שאלות קשות. אח שלו לא שונה. הוא מקשיב למשפטים בחברותא שלנו ורושם אותם בספרדית פונטית, אח"כ אני רואה שהוא מעלה אותם בתור סטטוס בפייסבוק (ברור שאני עושה "לייק", אלא מה? הצנוע הידוע(.
בשבוע שעבר סיפרתי לכם על חוויות טריות מהמחנה של "בני". על אחת התחושות הכי דומיננטיות במחנה, שכחתי לספר. 8 ימים בלי אינטרנט! זה ממש קשה. בלי לפתוח סתם את המייל ולגלות שחוץ מ"FW: מזל טוב! זכית ב4 מיליון שקלים", אין הודעות מושחרות. בלי להיכנס לאתרי חדשות, להתעצבן ולהמשיך לקרוא מאיזושהי סיבה מזוכיסטית. אפילו בלי להתחבר לפייסבוק, רק כדי לראות סטטוסים בספרדית שאין לי מושג מה המשמעות שלהם, אבל משהו בי אומר לי שלא הפסדתי הרבה (בעברית זה לא יותר טוב).
זה מזכיר לי את "עופרת יצוקה". 28 יום בלי החמין של אמא והחגורה של אבא (אה, סליחה, החיבוק שלו). למי אכפת? רק תן לי את הפלאפון שלי, בבחינת "אחזתיו ולא ארפנו". כשהסמל שלף את ארגז הפלאפונים (פק"ל סרטן, בהגייה הצבאית) ופתח אותו ברוב טקסיות, הוא הודיע על פרס מיוחד לחייל המקובל שיהיו לו הכי הרבה smsים. דרך אגב, עקב היבול הדל של צלצולי ההודעה, נוכחנו לדעת שחברות הסלולר שומרות הודעות שלא נפתחו ל4 ימים בלבד. תודו שלא ידעתם.
נכון, יש לי נסיבות מקלות. אני בודד ומסכן, והאינטרנט הוא כלי נהדר לשמור על קשר לארץ ולהכחיש את המציאות. אבל לא עוד, אני לא אתחבא. הריני מודה קבל עם ועדה, אני מכור למחשב! זהו, הוצאתי את זה. איזו הקלה.
בפרשת השבוע כתוב "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים, ואת אותותי אשר שמתי בם, וידעתם כי אני ה' (שם הוי"ה). להתעלל זו מילה קשה, מה לה ולשם הוי"ה, שכידוע מייצג את מידת החסד של ה'? דווקא היא זו שתגרום לנו להכיר את השם בצד ה"חסידי" שלו?
טוב, אז קודם כל בפשט, הדין של מצרים הוא חסד בשבילנו. ההתעללות במצרים לא נעימה למראה, ובטח לא נעימה למצרים, אבל עבורנו היא חסד, היא גאולה. לכל מטבע יש שני צדדים. הלחם אולי נפל על הצד עם השוקולד, אבל לפחות הצד השני (וב"ה, זה ששלנו) נשאר נקי.
ואולי אפשר גם למצוא צד של חסד עבור מצרים. התורה משתמשת במילה "וידעתם" – אתם דייקא. עם ישראל לא צריך להתייחס ליציאת מצרים רק במישור הפיזי, בטח לא בתור לימוד לדורות (למרות שגם עליו, ב"ה, לא אבד הכלח). המילה "ידיעה" שונה מהבנה. ידיעה זו הבנה שמחוברת למידות, לרגש. האותות במצרים צריכים ללמד אותנו לירא מהכח העצום והאינסופי של הקב"ה. ומצד שני, לאהוב אותו, שעם כוחו הגדול, הוא בחר להתערב בעבורנו, במציאות הנמוכה שלנו (בבחינת "אלוקים נמצא בדברים הקטנים"). ולמה זה סוג של חסד בשביל המצרים, כי להבדיל אלף אלפי הבדלות, "במותם הם ציוו לנו את החיים". הם חיזקו בדרך מותם את הקשר שלנו עם ה'. ובחושך של רשעותו של פרעה, לאור של מצווה שכזו יש חשיבות עצומה, גם אם היא נעשת נגד רצונו.
אפשר להרחיב את רעיון הדין שהוא חסד, וחסד שהוא דין למקומות נוספים, ולמצוא לו דוגמאות מהחיים שלנו. אבל כמו שאומרים מורים כשהם לא יודעים את התשובה לשאלה ששאלו אותם, "זה שיעור בפני עצמו".
לעילוי נשמת כל מי שעזב אותנו, ולרפואת כל אלה שבעז"ה ימשיכו איתנו עד הגאולה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה