שבת פיצוץ

בס"ד

לא מזמן חגגו הנוצרים את השנה החדשה. הוזהרנו מראש שהילדים האורוגוושים פורקים את השמחה בנפצים שונים ומשונים. זה שונה מבארץ, זה לא עניין בעייתי מבחינה חוקית או חינוכית. בימים שלפני החג הרחובות התמלאו בדוכנים למכירת חומרי נפץ. ליודעי דבר אני אסביר, אני לא מדבר איתכם על "שומים" של שוק פורים, לא על "שרקנים" ואפילו לא על "סופר טייגר". אלו היו חזיזים וזיקוקים "של "גדולים", ממש כמו אלה של יום העצמאות, רק מאולתרים.

הסילבסטר, ליל השנה החדשה יצא בערב שבת. לקראת חצות יצאנו למרפסת (השבת נכנסת מאוחר, ב12 מסיימים את המנה הראשונה), למשמע קולות נפץ קרובים. זה התפתח די מהר, ואני לא כ"כ מגזים, לזירת לחימה. כל הרחוב היה אפוף אבק שריפה. עמדתי בפה פעור מול מאות פיצוצים שלא נפסקו לפחות למשך שעה, שמתרחשים בו זמנית באמצע הרחובות. בואו נגיד שהמרחק בין הבניינים משני צידי הכביש הוא 15 מטרים, ביניהם עומדים ילדים שמפעילים מטעני חבלה וזיקוקים מקצועיים. כל השכנים יוצאים לרחוב לצפות בהצגה, כשההורים תומכים בילדים בכל מיני טיפים. אמבולנסים חוצים לפנות את הפצועים. מכוניות שנקלעו לזירת הלחימה נוסעות באדישות מוחלטת, כשחצי מטר מהם עפים זיקוקים מטורפים. חלק מהם עפים לתוך הדירות הגבוהות שבבניינים, וריקושטים ניתזים לחדרי הכניסה שלהם. מול העיינים שלי ראיתי מספר אנשים זקנים שעומדים לתומם בכניסה לבניין, כשפתאום הם חטפו זיקוק תועה לתוך הרגליים. כשהעשן התפזר הם נעלמו. רצתי לשם לבדוק אם מישהו נפצע, כשלחצות את הרחוב זה ממש מפחיד. הזקנים כנראה היו בסדר, אבל כל חדר המדרגות היה מלא בכתמים שחורים.

איפה זה ואיפה החוקים שבארץ, להתרחק 500 מטר, מפעיל זיקוקים מקצועי, משטרה. בקיצור, סרט חבל על הזמן. אני לא מתיימר להבין בפולטיקה המקומית, אבל עושה רושם שזאת הדרך של העמך' לפרוק תסכול ולעשות קצת חיים. אני לא יודע אם הם הצליחו לפרוק, אבל לפרק הם הצליחו גם הצליחו.

בפעם האחרונה דיברנו על הקשר המפתיע שבין "אשר התעללתי במצרים" לבין סיום הפסוק, "אני ה'". אמרנו ששם הוי"ה מדגיש את מידת החסד, והתעללות זה חסד די מוזר לכאורה. סיכמנו את הנושא במילים "זה שיעור בפני עצמו". אז זהו, שהוא הגיע. תכירו, זה "עצמו", נעים מאוד גם לו.

ישנם מקרים בהם חסד מבטא דין. כמו במקרה שלפנינו, הדין שהתבטא במכות שהפליא ה' במצרים, היה חסד לעם ישראל ולעולם כולו, כשהוציא את עם ישראל לחירות, ובכך איפשר להם לקבל את התורה (לעבד של בני אדם "אין ראש" להיות במקביל גם עבד של ה').  

     

זה לא המקרה היחיד, לגבי איסורי עריות נאמר, שלאדם אסור לשכב עם אחותו, "כי חסד הוא". מה הקשר בין חסד לדבר מושחת שכזה? אדם יכול לחשוב, "מה הבעיה, אני אוהב אותה. לאהבה אין מדינה". ובאמת, אין לאהבה כזו מדינה, לא כל אהבה היא טובה, גם לה יש גבולות. דוגמא נוספת מחיי היום יום. ילד ששמע רק "כן" מההורים שלו, שלא ידע  מחסור בחייו, צריך לצאת הילד המושלם. אז לא, בד"כ הוא יצא מפונק וקרצייה, אחד שלא יודע לקבל "לא".

גם להיפך. דין יכול להיות חסד. כל חוקי הטבע מוכיחים את זה. אם הים היה קם בבוקר עם מצב רוח חברותי ורוצה "לזרום" קצת איתנו, אז הוא לא יוכל להטביע אותנו בצונאמי, כי יש חוקים, יש דין. המים נשארים בים.

בחיים יש מצבים שרע לך, שאתה "בדינים". זה לא שה' עזב אותך, הוא איתך, ומדבר אליך בדרך לא תמיד נעימה, אבל מועילה. אם רק תקשיב למציאות תבין כמה חסד יש בדין הזה. מה שלא הורג - מחשל. אנחנו לא אוהבים קושי, אבל כשהוא נמצא צריך להתמודד איתו. הוא יקפיץ אותנו למדרגה שה"פוצ' מוצ'י" (חסד) לא היה מצליח לבד.                   

כל החיים שלנו הם משחק של איזונים בין הכוחות ההפוכים הללו. במשחק אסור לרמות, לא לבחור בצד אחד, שני הכוחות חשובים.

שבת שלום!