בס"ד
אי"ה, עוד שבוע בבית! סיפרתי לכם שכל שאר השליחים באורוגואי כבר חזרו הביתה, ורק אני נשארתי. בנוסף, ציינתי כבר בעבר, שחלק מעבודת השליחות שלנו היא לעשות ארוחות שבת מרובות משתתפים לצעירים מהקהילה, ארוחות אותן אנחנו מבשלים. אין ספק שצירוף שתי העובדות יוביל אתכם למסקנה המתבקשת – הייתי צריך לחתוך עופות שלמים לבד! יאק. כל "ויש" של הסכין דקר גם במצפון שלי. טוב נו, לפחות היה טעים.
כמו שכבר קרה פעם אחת, התבקשתי לכתוב דבר תורה לשבת הקרובה עבור העלון של הקהילה. אולי כי התבררתי כעילוי בעולם התורה, ואולי, סיכוי קטן אמנם, בגלל מצוקת הסד"כ בקרב השליחים. כדאי שאני אעשה את זה בכל שבוע, כי לפחות זה גורם לי לקרוא את הפרשה בעיון מסוים, כבר בתחילת השבוע. וכמו ששמעתי לאחרונה, "מכל מלמדי השכלתי, ומתלמידי יותר מכולם" – כי הייתי צריך להכין את השיעור. התוכנית שלי היתה, כמו בפעם שעברה, לעשות 2 במחיר 1, לכתוב להם ואח"כ להתאים את הקטע גם בעבורכם, או הפוך, אם זה פוגע לכם בגאווה. אולם כשקראתי את הפרשה ה' האיר לי עניין נוסף, שבעייני מתאים יותר ליושבים בציון. ואגב מבצעים, כשהשתתפתי בברית של בנו של נשיא הקהילה בה אני עובד, צפיתי ברגעי האימה לצד עייניהם ההמומות של עובדי הקהילה הגויים. הצעתי להם להיכנס גם הם "על הדרך" בברית אברהם, במחיר מיוחד לעובדי הקהילה. משום מה הם סירבו. תאמינו לי, הגויים האלה, מה שאתה לא עושה בשבילם, הם לא מרוצים.
איפה היינו, אה, דבר תורה. לפני כמה חודשים, אולי המתמידים שביניכם עוד זוכרים (כן אמא, אני יודע שאת מנסה אבל הגיל וכו'), ערכנו לתנועות הנוער באורוגואי חידון בנושא ישראל. בתור קטעי קישור הקרנו כל מיני סרטוני רעל על הצבא מ"יו-טיוב", מלווים בשירים מרגשים בנוסח "ארים ראשי" וכו'. בין הסרטונים שאיתרנו היתה מצגת באנגלית, המונה את הישגיה של ישראל בתחומים הכלכליים, האקדמיים, המצאות פטנטים ועוד. זה מעורר גאווה, נכון? כנראה שמשה רבנו צפה את התפתחותו של הגן (DNA, לא חובה) היהודי, ואומר בפרשתנו, כחלק מנאום הפרידה שלו, את הפסוקים הבאים. "ראה לימדתי אתכם היום חוקים ומשפטים כאשר ציווני ה'...ושמרתם ועשיתם אותם, כי היא חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים, אשר שמעו ואמרו: רק עם חכם ונבון הגוי (העם, ש.א.) הגדול הזה.
אומר משה, אז יופי, אתם אחלה, מדענים, מהפכנים, סופרים, שחקני כדורגל (אהה, זה בעצם לא), זה מגניב, תמשיכו עם זה. אבל זה לא מה שמייחד אתכם, לא בשביל זה אתם הגעתם לעולם (ויסלחו לי מוחי הקוטג', אלו שזכו מ"מעריב" לסלוגן מעורר הפלצות "נאבקים על הבית"). הכוחות שקיבלתם מיועדים לדברים הרבה יותר גדולים. אז במה כן להתגאות, תסתכלו בפסוק הבא. "כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו, כה' אלקינו בכל קראנו אליו". תתגאו שה' איתכם, שאתם קוראים והוא עונה! רגע, אבל מה הדברים ההרבה יותר גדולים עליהם דיברת, אתם בטח שואלים את עצמכם. יפה, כיוונתם לדעת גדולים. ממשיך משה ואומר, "ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים, ככל התורה הזאת אשר אני נותן לפניכם". מה לעשות, איך להיחשב חכמים בעיני הגוים, לשמור תורה ומצוות. נשמע מוזר? תאמינו למשה, שמעתי שהיה לו אחלה דיבור עם ה'.ואולי יקום מישהו ויגיד, אבל מזה הגזענות הזו, יא פאשיסט, הגיע העידן החדש וכל בני האדם שווים. אז קודם כל, כבר כתב על זה ג'ורג' אורוול ב"חוות החיות", ספר שהוא משל מעולם בעלי החיים, על עליית הסוציאליזים ובעקבותיו הפאשיזם (די, איזה משכיל אני. סתם, ראיתי ת'סרט). זה מתחיל מ"כל החיות שוות", ואח"כ, כשהחזירים, מנהיגי המהפכה, רוצים זכויות יתר, מבלי לפגוע בעקרונות המהפכה כמובן, מתעדכן החוק ל"כל החיות שוות, אבל יש חיות ששוות יותר". מה המסר, בעייני לפחות, בני האדם לא שווים, איש איש, עם ועם ותכונותיהם השונות. הם לא שווים, הם שונים וזה אחלה. ואם נגיד שהגזע הלבן רץ יותר לאט מהשחור זה יהיה גזענות, לא, זו אמת.
זה מראשי הקודח, אבל גם הפרשה, להבדיל לרעתי, נותנת פתרון. "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ, ולמקצה השמים עד למקצה השמים, הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו. השמע עם אלוקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת ויחי...? אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים, אין עוד מלבדו...וידעת היום והשבות אל לבבך, כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". הכח היהודי הוא הכח לדעת שאתה כלום, שאין עוד מלבדו, לא רק אלוקים אחרים, גם בני אדם אחרים. הכל הוא חלק ממנו, אני לא נבדל. מי הם מודלי החיקוי היהודיים, האבות, שביטלו את עצמם לאלוקות באופן גמור.
ספר דברים כולו הוא תשובה אחת גדולה. משה כתב אותו, ובכל זאת הוא אחד מחמישה חומשי תורה שניתנו מה'. לא שמעתם אף פעם על 4 חומשי תורה מה', ואחד של משה. הדברים של משה הם דברי אלוקים חיים. ומה היה משה, "עניו מכל האדם אשר על פני האדמה". הוא היה כלום, וכשיש כלום יש מקום לה' להיכנס, ולכן הדברים שלו שווים לדבר ה'. זה המודל שלנו, גם אנחנו יכולים לכתוב תורות. זה רחוק מאוד, אבל בו בזמן זה גם קרוב מאוד. כל מצווה היא עשיית דבר ה', ששווה התבטלות אליו, לפחות ברגע העשייה. אז למה אנחנו מיוחדים, כי אנחנו מסוגלים להיות "אין", ואין יותר הרבה מ"אין".
וברשתוכם, אני רוצה לערער על עצם הצורך להוכיח לעולם במה אנחנו טובים. ומה, אם לא היינו ממציאים את הטפטפות, לא היתה סיבה לקיומנו. ומה, בלי ה-ICQ אולי צוררי ישראל שבכל הדורות היו צודקים חו"ח. איזה עוד עם צריך להוכיח את חיונותו לעולם, זה גלותי ומכעיס. אבל אתם יודעים מה, אם משה כתב על זה כבר לפני 3500 שנה, כנראה שזה משהו מולד בנו. זה נובע מצורך שלנו להיות טובים ומקובלים. צורך שמופנה לעמים, במקום לה'.
אבל בחייט, תראו איך העוזי יורה צרורות יפים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה