מי שמאמין לא מפחד

בס"ד

12 בלילה. איך מעבירים 7 וחצי שעות המתנה לטיסה פנימית בפרו. צרות של עשירים, אה? בכל מקרה, זה הרבה זמן וצריך להעביר אותו איכשהו. כבר לקחתי מהמודיעין את כל הפרוספקטים האפשריים, ככה שעברתי לתוכנית ב', לכתוב בלוג. כרגע שאל אותי פרואני שעובד בנמל התעופה, מ'זה הדבר הזה שיש לי על הראש. לא, לא הכינים, הכיפה. עניתי שאני דתי , ועוד לפני כן ציינתי שאני ישראלי. בכל זאת, הוא שאל, דתי מאיזה דת. אמרתי שיהודי והוא הסתכל עלי ולא הבין, "רגע, אז אתה מאמין שישו הוא האלוהים, נכון?"

אני עוד חייב התנצלות על מה שאמרתי בטור הקודם. כתבתי שאני בעיר הארגנטינאית שליד מפלי האיגווסו ומחר אני מתעד ללכת אליהם, אבל ביינתים משעמם. אז למרות שזה היה נכון ובאמת היה משעמם, המפלים כ"כ יפים ומרשימים, שאפילו על האמירה הזו אני מתחרט. באמת, יופי שאין מילים, רצף של 150 מפלים שכל אחד מהם מדהים בפני עצמו. זה כ"כ מרגש שאתה לא מפסיק לצלם, למרות שיש לך כבר מיליון תמונות כאלה, כי כל פעם זה מרשים מחדש, לא להאמין. צילמתי בסביבות האלף תמונות ביומיים, כשרבע מהם מחקתי תוך כדי צילום, על מנת לפנות מקום לתמונות החדשות יותר. "מה רבו מעשיך ה'".

ונמשיך ברצף של תיאור הפעילויות שהתחלנו בשבועיים האחרונים. השבוע המדובר התחיל ב"שבתון" ובאסאדו (על האש), עכשיו לפעילות השלישית והאחרונה לשבוע. מדובר במעין מסורת של 3 השנים האחרונות. כל שנה השליחים מרימים ביחד עם תלמידי התיכון (ז'-יב') פסטיבל שירים בעברית. כל כיתה מקבלת שיר ישראלי, ובעזרת ה' ואחד השליחים, היא עושה ממנו הופעה שמבוצעת באירוע גדול, ביחד עם ההפועות של שאר הכיתות. בהתחלה לומדים את המילים בעזרת אותיות פונטיות ספרדיות, למשל "שיר" זה "shir". אח"כ מתרגמים לתלמידים את השיר לספרדית, שיבינו מה הם שרים. ואז שרים אותו מיליון פעמים, עד שזה נשמע די דומה למקור. בין לבין חושבים על איך מעבירים את השיר, הצגה, ריקוד וכו'. 

הנושא לשירים שהיה השנה הוא מוסיקה מזרחית. היתרון הוא הקצב והקליליות, החסרון הוא סיבה לקלילות, הרמה של המילים. בכל מקרה, כל עוד זה בעברית, זה טוב. המטרה של הפסטיבל הוא ליצור איזשהו עניין בישראליות ובשפה העברית, שיכירו גם משהו ישראלי שהוא צעיר ומגניב. זה נושא מעניין, איפה עובר הגבול של מה עושים כדי לקרב ליהדות. ברור שפוסטר של בחורה ישראלית יפה זה לא מתאים, אבל מה כן עושים. שאלה דומה עולה במקרים נוספים. האם להזמין מישהו לארוחת שבת, כשבוודאות גמורה הוא יבוא ברכב. מצד אחד אתה גורם לחילול שבת, ומצד שני, גם ככה הוא היה מחלל שבת, אבל עכשיו לפחות יזכור שיש כזה דבר שנקרא שבת. נשים שבאות בחוסר צניעות לבית כנסת, ועד שהן כבר באו, לא נעים להעיר להן. אלה שאלות שקיימות גם בארץ, אבל בגולה, בהרבה מובנים המצב יותר קשה, והולכים על כל הקופה בניסיונות לקרב. ולענייננו, שירת נשים - אין ספק שתהיה. ריקוד מעורב - אנחנו נשתדל לא לעודד, אבל נמנע או לא. אומרים ש"עת לעשות לה' הפרו תורתך". כלומר, שלפעמים צריך לחרוג מהכללים כדי לחזק את התורה. למשל, ראיתי היתר לפעילות מעורבת בתנועת הנוער בצרפת, שניתן לפני כמה עשרות שנים, משום שלפחות האוירה יהודית. אבל איפה עובר הגבול?

טרק האזנגטה בפרו. אפילו אני לא ידעתי שמסתתר בי לוחם כזה

בכל מקרה, אמרנו שהנושא היה מוזיקה מזרחית, בחירה שהתבררה כמוצלחת. בואו נגיד שהשיר הכי מורכבת מבחינת תוכנית היה "מי שמאמין" של איל גולן. אגב, כשבחרנו את השירים, הבנו איזה מונופול יש לבחור על שוק המוסיקה המזרחית, כמעט כל שירים בפסטיבל היו שלו. תחשבו על הסיטואציה ההזויה בה אתה עומד מול כיתה ומנסה לתרגם לה את "אתה תותח", למשל. עזבו אתכם מהרמה של המילים. חלק מהסלנגים לא קיימים בספרדית. SOS UN CANON? אין לזה משמעות, והם אפילו לא הצליחו לנחש מה הביטוי מנסה להגיד. הפרס של התחרות הוא יציאה כיתתית לפיינטבול (מוכר לכם מאיפשהו?). אכפת לילדים גם מהפרס, אבל בעיקר משום שלזכות בתחרות הזו זה דבר שנעשה מכובד, וזה הישג רציני מבחינת השליחים, לא מובן מאליו כלל.

בשורה התחתונה, הערב הגיע והיה ממש מוצלח. כל הכיתה עלתה בתורה ועשתה את הקטע שלה. מדהים היה לראות שכל כיתה לקחה את השיר לכיוון שלה, ועשתה הופעה שונה לגמרי מהכיתות האחרות. הדבר היחידי שלא הבנתי היה, איך בסופו של דבר הלבוש המיוחד של כל כיתה היה חולצות של קבוצות כדורגל באורוגוואי. מילא "חולה על כדורגל", אבל השאר? סתם בשביל הבנה של מה היה, "אתה תותח" למשל, לקחו ארגז ענק ששימש ששימש כטנק (לא הבנתי למה המורה התעקשה לתרגם את המילה "תותח" למילה "טנק"), ומתוכו יצא בכל פזמון הילד הכי מגודל בכיתה ורקד עם הילד הכי רזה בכיתה, שהיה לבוש כמו בחורה. 

לאחר שמסיימות כל הכיתות לבצע את ההופעות, ובשעה שהשופטים (שליחים ישראלים שלא שייכים להקהילה) מחליטים על הזוכים, מבצעים השליחים של הקהילה שיר בספרדית. מה שנקרא מידה כנגד מידה. רק שאותנו אף אחד מלמד חודש את השיר, ככה שלנו מותר לשיר עם דף של המילים. בכל מקרה , לכל הדעות עמדנו במשימה בכבוד עם השיר "La Despedida" (הפרידה), לבושים בבגדים של ראפרים. למרבה הצער, השופט שגה וכנראה שהמשחק באמת מכור, כי הכיתות שאותן לימדתי לפסטיבל לא זכו. העיקר ההשתתפות עלק, לכו לכו. 

שבוע טוב!

תודה למורן על ההקלדה.